המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בין שתי מלחמות העולם היו בוונבולניצה כ-1,100 יהודים – כשליש אוכלוסייתה. הם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה. בעיירה פעלו סניפים של מפלגות ותנועות נוער ציוניות ושל אגודת ישראל ועסקו בפעילויות חינוך, תרבות וסעד. מקצת ילדי הקהילה למדו בחדר מסורתי, ומקצתם בבתי הספר הפולניים.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נהרו לוונבולניצה פליטים יהודים מעיירות סמוכות, רובם מקורוב (Kurow) המופצצת.
הגרמנים כבשו את וונבולניצה באמצע ספטמבר 1939. בסוף דצמבר 1939 הגיעו לוונבולניצה יהודים שפונו מפולווי. בראשית 1940 הגיע מספר היהודים בוונבולניצה לכ-2,000, יותר ממחציתם פליטים. יהודי העיירה נשלחו לעבודת כפייה בפיקוחם של משגיחים גרמנים ופולנים.
בראשית 1941 כונן בוונבולניצה יודנרט בראשותו של נ' רוזנפלד. על היודנרט הוטל לספק לגרמנים עובדי כפייה. היודנרט פתח בעיר מטבח ציבורי והפעיל אותו בעזרת סיוע ממרכז הג'וינט בוורשה. בחורף 1941/42 נצטוו יהודי וונבולניצה למסור לגרמנים את דברי הפרווה שברשותם, והמגע בין יהודים ובין לא-יהודים הוגבל.
בפברואר 1942 הועברו היהודים בוונבולניצה לגטו. ב-22 במרס 1942, בתגובה על רצח של גרמני בוונבולניצה, רצחו אנשי ס"ס מלובלין כ-120 מיהודיה, ובהם אנשי היודנרט. יהודים שהסתתרו בבתי פולנים נרצחו בפתחי הבתים שבהם הסתתרו.
גטו ונבולניצה חוסל ב-31 במרס 1942, ומרבית תושביו גורשו לבלז'ץ. קבוצה של גברים הועברה לגטו אוֹפּוֹלֶה (Opole), ומשם, במאי 1942, שולחה למחנות העבודה טרווניקי (Trawniki) ופוניאטוב (Poniatow) שבאזור לובלין.