המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Wegrow, אקציה שנערכה ליד מקום מחבוא של יהודים.
ארכיון יד ושם, 3910/2

בפרוץ מלחמת העולם השנייה היו בוונגרוב כ-5,200 יהודים – יותר ממחצית התושבים בה. רובם עסקו במסחר זעיר ובמלאכה, בעיקר בענפי ההלבשה והמזון, והיו בהם גם סוחרים גדולים ותעשיינים. בוונגרוב פעלו מפלגות ציוניות, אגודת ישראל והבונד, והיו בה חוגי ספרות ודרמה ומועדון ספורט. החינוך היהודי פעל במגוון של מוסדות: חדר מסורתי, תלמוד תורה וישיבה, בתי ספר עבריים של רשת "תרבות" ובית ספר של "בית יעקב".
הגרמנים כבשו את ונגרוב ב-10 בספטמבר 1939. עד אז נמלטו יהודים רבים, צעירים ומשפחות, לאזור שסופח לאחר מכן לברית-המועצות. בימים הראשונים לכיבוש נחטפו יהודים לעבודות כפייה, וכמה מהם נרצחו, ובהם רב הקהילה מורגנשטרן. על הקהילה הוטל תשלום כופר גבוה.
בסוף 1939 מינו הגרמנים יודנרט ובו 12 חברים, והטילו עליו את גביית תשלומי הכופר וגיוס עובדי הכפייה. בראש היודנרט הועמד מרדכי זימן, ראש הקהילה האחרון. ליד היודנרט הוקם שירות סדר יהודי. ב-1940 פתח היודנרט מטבח ציבורי בוונגרוב.
בדצמבר 1940 הועברו יהודי ונגרוב לגטו פתוח. מפעם לפעם הובאו לגטו קבוצות גדולות של פליטים יהודים – מז'לחוב (Zelechow) ולוקוב (Lukow) שבמחוז לובלין, מאזורי ורשה ולודז' וממקומות אחרים. מהגטו נשלחו עובדי כפייה לעבודה בוונגרוב ובסביבתה, במחנה בכפר קלימונטי (Klimonty) שליד מורדי (Mordy) ובמחנה שבאוסטרוב מזובייצקה (Ostrow Mazowiecka). בינואר 1941 פתח היודנרט בית ספר בגטו.
בקיץ 1942 סגרו הגרמנים את הגטו, שבאותה העת ישבו בו כ-8,300 יהודים. מאות יהודים מתו ממחלות.
ב-20 בספטמבר 1942, ערב יום הכיפורים תש"ג, גורשו כ-8,000 מיהודי ונגרוב לטרבלינקה, בידי אנשי ס"ס, שוטרים פולנים וכוחות עזר של אוקראינים. צעירים רבים שניסו לברוח נרצחו ביער או בבית הקברות היהודי של ונגרוב. רוב היהודים שהסתתרו נרצחו בבית הקברות לאחר שמשתפי פעולה פולנים הסגירו אותם לגרמנים.
היהודים שהותירו הגרמנים בגטו, בעיקר אנשי היודנרט ושירות הסדר היהודי ובני משפחותיהם, הועסקו באיסוף רכושם של המגורשים ובניקוי הגטו.
בסוף 1942 או בתחילת 1943 הקימו הגרמנים בוונגרוב גטו חוזר, וריכזו בו 300-200 יהודים מהאזור שהסתתרו במהלך הגירוש ובעלי מקצועות נדרשים. במאי 1943 ירו הגרמנים בכולם.