המכון הבין-לאומי לחקר השואה

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו במורדי כ-1,800 יהודים – יותר ממחצית אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר ומרוכלות ומעטים היו בעלי מלאכה, בעיקר חייטים ורצענים. הקהילה הפעילה קופת הלוואות במימון הג'וינט. במורדי היו כמה שטיבלעך חסידים. פעלו בה מפלגות ציוניות, הבונד ואגודת ישראל, והיו בה ספרייה ציבורית יהודית ומועדון תרבות.
בפוגרום שעשו ב-1920 רצחו חיילים פולנים כמה ממנהיגי הבונד במורדי בָּעילה שתמכו בבולשוויקים.
הגרמנים נכנסו למורדי בספטמבר 1939 וכעבור יומיים פינו אותה, אך הצבא האדום שנכנס אליה במקומם נסוג כעבור שבועיים-שלושה והגרמנים שבו לעיירה. בחודשים הבאים שימשה מורדי, הקרובה לנהר בוג, תחנת מעבר לאלפי יהודים שניסו לעבור לאזור שבשליטת הסובייטים. בראש היודנרט שהוקם במורדי בסתיו 1939 עמד משה גרשון לבנברג, לשעבר יושב ראש הקהילה.
רבים מיהודי מורדי גויסו לעבודת כפייה בייבוש ביצות במחנה סמוך למורדי, שהובאו אליו גם יהודים ממקומות אחרים בסביבה. במהלך 1940 החלה נהירה של פליטים יהודים לעיירה, ובסוף השנה הגיע מספר היהודים בה לכ-2,000. באביב 1941 הובאו למחנה העבודה 500 יהודים מוורשה (Warsaw).
בנובמבר 1941 הוקם במורדי גטו ובו 3,360 תושבים. בסוף 1941 הובאו לגטו פליטים יהודים ממקומות אחרים, ועד מאי 1942 עלה מספר התושבים בו ל-3,817. בתחילת 1942 הוציא הס"ס להורג כמה יהודים שהבריחו מזון. במאי וביוני 1942 הגיעו למורדי כ-450 פליטים יהודים מלודז', מקרקוב ועוד ממקומות אחרים.
גטו מורדי חוסל ב-22 באוגוסט 1942. כל תושביו, כ-4,500 נפשות בני אדם, הועברו לשדליצה (Siedlce), ומשם גורשו לטרבלינקה עם עוד יהודים ממקומות אחרים באזור.