המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Zelechow, ילדים ברחוב בגטו.
ארכיון יד ושם, 56GO5
Poland, Zelechow, בית תמחוי מטעם המוסד לעזרה עצמית יהודית שפעלה באישור השלטונות, 1941-1942.
ארכיון יד ושם, 4613/906

בין שתי מלחמות העולם חיו בז'לחוב כ-5,500 יהודים – כמחצית תושביה. הם התפרנסו מתעשייה זעירה, מבתי חרושת לסוכר, למשקאות חריפים ולסודה וממסחר זעיר. יהודי ז'לחוב נעזרו בג'וינט, באיגוד סוחרים יהודים, בקופות גמ"ח ובמוסדות מסורתיים של עזרה הדדית וסעד. בז'לחוב פעלו מפלגות ציוניות, אגודת ישראל והבונד. ילדים קיבלו חינוך יהודי בחדרים פרטיים, בתלמוד תורה של הקהילה ובבית ספר של "בית יעקב".
ב-9-8 בספטמבר 1939 הגיעו לז'לחוב מאות יהודים מגרבולין שהופצצה. ב-12 בספטמבר נכנסו הגרמנים לז'לחוב והחלו להכות יהודים ולשרוף בתים. חיים פלהנדלר, חבר מועצת העיר, נספה בשרפה בבית הכנסת. לאחר ימים מספר גירשו הגרמנים יהודים רבים מז'לחוב לאוסטרוב מזובייצקה (Ostrow Mazowiecka), ובדרך רצחו רבים מהם. עקב מחלוקת על תוואי הגבול בין גרמניה לברית-המועצות עזבו הגרמנים את ז'לחוב לימים אחדים, אך שבו אליה ב-4 באוקטובר 1939.
בנובמבר 1939 הגיעו לז'לחוב מאות פליטים מהעיירות גרבולין, סובולב (Sobolew), דמבלין-אירנה (Deblin-Irena)ו ולוצלווק (Wloclawek) ומכפרים קטנים באזור. בראש היודנרט שהוקם עמד ישראל-מרדכי אנגל, וכעבור זמן קצר הוא הוחלף בשלום פינקלשטיין. הגרמנים הטילו על היודנרט לגבות תשלום כופר גבוה וחייבו את היהודים לשאת סרט זרוע שעליו מגן דוד.
בדצמבר 1939 החלו הגרמנים לדרוש עובדי כפייה מהיודנרט, ושלחו אותם, בקבוצות של כ-150 איש, לירצ'ב (Jarczew) ולגרמניה, ומ-1941 – לווילגה (Wilga), סמוך לגרבולין. בקיץ 1940 הוחרמו רכוש היהודים בז'לחוב ועסקיהם, והם אולצו לשלם תמורת הזכות לגור בבתיהם. ביולי ובאוגוסט 1940 הגיעו לז'לחוב כ-1,200 פליטים יהודים מוורשה(Warsaw) ממצ'ייוביצה (Maciejowice) וממקומות אחרים.
באוקטובר 1940 הוקם בז'לחוב גטו פתוח וכונן ושירות סדר יהודי בפיקודו של שרפהרץ (Sharfherts). באביב 1941 פרצה בגטו מגפת טיפוס. היודנרט פתח מטבח ציבורי, בית חולים ובית מרחץ, בעזרת ארגון יס"ס והג'וינט.
ביוני 1941, עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לברית-המועצות, נאסר על היהודים לצאת ממקומות מגוריהם, למעט למטרות עבודה. עד דצמבר 1941 הוצאו להורג כמה יהודים שסחרו עם איכרים פולנים או ניסו להבריח מזון. בגטו הוקמה יחידת מכבי אש, ו-50 חבריה היו פטורים מעבודת כפייה, הורשו לצאת מהגטו והשיגו מזון מהאיכרים הפולנים.
באוקטובר 1941 נסגר הגטו בז'לחוב. פליטים הוסיפו לזרום אליו מוורשה, לודז', גרבולין, לסקז'ב (Laskarzew) ומקומות אחרים, ובסוף 1941 הגיע מספר היהודים בגטו לכ-13,000.
בקיץ 1942 התארגנה בגטו מחתרת יהודית בהנהגת יוסף מלינקובסקי. המחתרת יצרה קשר עם יחידה של פרטיזנים סובייטים שפעלו באזור והושיטה להם עזרה.
בקיץ 1942 נשלחו כ-500 יהודים למחנות עבודה בווילגה ובאזור מינסק מזובייצקי (Minsk Mazowiecki). בסוף הקיץ הוצאו להורג ראש היודנרט שלום פינקלשטיין והאחים שלמה ודוד גולדשטיין, שהיו פעילי ציבור עוד לפני המלחמה.
ב-30 בספטמבר 1942 גירשו משמרות של הס"ס ויחידת עזר אוקראינית את יהודי ז'לחוב למחנה ההשמדה טרבלינקה. כ-1,100 יהודים – קשישים, חולים ואנשים שנתפסו במקומות מסתור – נרצחו במקום. בעת חיסול הגטו ברחו חברי המחתרת ליערות והמשיכו לפעול כיחידה פרטיזנית בשיתוף פעולה עם יחידה סובייטית שפעלה באזור. גם כמה יהודים שברחו מן הרכבות הצטרפו לקבוצות פרטיזניות שפעלו באזור.
כ-50 שוטרים ומכבי אש הושארו בגטו כדי לקבור את הגופות ולאסוף את הרכוש. לאחר מכן נשלחו רובם למחנה העבודה בווילגה; משם הם הועברו למחנה עבודה באזור סובולב, ורובם נספו בו. 25 בעלי מלאכה שנשארו בגטו נרצחו ב-28 בפברואר 1943.