המכון הבין-לאומי לחקר השואה

באמצע שנות העשרים של המאה העשרים התגוררו בטרנובקה כ-3,000 יהודים. בשנים הראשונות של השלטון הסובייטי הוסיפו כמה מיהודי טרנובקה לנהל עסקים פרטיים, אך במרוצת הזמן היו רבים מהם לפועלים ולפקידים במגזר הציבורי, ואחרים פנו לחקלאות בקולחוזים. בעיירה פעלו מועצה יהודית ממלכתית ובית ספר יהודי שהתנהלו ביידיש. באמצע שנות השלושים נסגרו בתי הכנסת בעיירה.
בעקבות פלישת הגרמנים לברית-המועצות ב-22 ביוני 1941 נמלטו מעטים מיהודי העיירה לפנים ברית-המועצות. הגרמנים כבשו את טרנובקה בסוף חודש יולי 1941, ובתוך זמן קצר הוקם בה גטו לא מגודר. היהודים חויבו לשאת סרט זרוע לבן עם מגן דוד ולסמן גם את בתיהם במגן דוד. לראשי היהודים מינו הגרמנים שני יהודים (שמו של אחד מהם היה נוחה [Nokhe]).
לאחר רצח היהודים באומן (Uman), טפליק (Teplik), גייסין (Gaysin) ומקומות אחרים הגיעו לגטו טרנובקה ניצולים מיישובים אלו. בסתיו ובחורף 1941 רצחו הגרמנים ושוטרים אוקראינים כמה מתושבי הגטו. גברים נלקחו לעבודת כפייה; קצתם שולחו למחנה העבודה קרסנופולקה (Krasnopolka), באזור גייסין, ולא חזרו משם.
ב-27 במאי 1942, לאחר סלקציה, רצחו אנשי ס"ס ושוטרים אוקראינים כ-2,400 יהודים סמוך לעיירה. המפקד הגרמני של העיירה רצח למחרת היום עוד 45 יהודים שהסתתרו. היהודים שנותרו בגטו – כמה בעלי מקצוע, שני ראשי הגטו ומשפחותיהם ויהודים אחדים שהצליחו להסתתר בימי הרצח – רוכזו לאחר האקציה בשני בתים. עם הזמן הצטרפו אליהם יהודים שהוסיפו להגיע לטרנובקה ממקומות אחרים.
גטו טרנובקה חוסל ב-2 באפריל 1943.