המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland ,Limanowa, גברים יהודים קוברים את גופותיהם של 60 יהודים שנרצחו. ארכיון יד ושם, 1605/1676

Poland ,Limonawa, יהודים מגורשים גוררים עגלה. ארכיון יד ושם, 2656/110

בין שתי מלחמות העולם ישבו בלימנובה כ-900 יהודים – כמעט שליש אוכלוסייתה – והתפרנסו ממסחר וממלאכה. הג'וינט סייע בהקמת מטבח ציבורי לילדים. את המצוקה הכלכלית הקלו במידת מה גם קופת גמ"ח, קופה עממית וארגון סוחרים יהודים. בעיירה היה בית ספר עברי של רשת "תרבות". כמו כן פעלו בעיירה תנועות נוער ציוניות וסניף של ארגון הנשים ויצ"ו שגם קיים חוג דרמה.
הגרמנים כבשו את לימנובה ב-6 בספטמבר 1939. ב-12 בספטמבר רצחו הגרמנים מחוץ לעיירה 12 יהודים אמידים, לאחר שהואשמו במתן תרומה לקרן ההגנה של פולין. על יהודי לימנובה הוטלו גזרות כלכליות והגבלות. במרס 1940 הגיעו לעיירה כ-500 פליטים מלודז'. הם ישבו במחנה פליטים שהוקם בתחומי לימנובה והסתייעו בסניף יס"ס בנובי סונץ' (Nowy Sącz) חוסל באמצע אפריל 1940, רוב הפליטים הועברו ליישובים בסביבה, וכמה עשרות מהם נשארו בעיירה. בסוף 1940 ישבו בלימנובה 895 יהודים, 95 מהם פליטים. סניף יס"ס בקרקוב סייע לכ-300 מהם. ביוני 1941 הוקם בלימנובה סניף מקומי של יס"ס.
בקיץ 1941 ציוו הגרמנים לרכז את כ-600 יהודי הסביבה בלימנובה ובמשנה דולנה (Mszana Dolna). בלימנובה רוכזו כ-1,500 יהודים ברובע מיוחד שנקרא קמיינייץ (Kamieniec). התמנה יודנרט של 12 חברים בראשותו של סולו שניצר (Solo Schnitzer). ב-20 באפריל 1942 נרצח שניצר בשל סירובו למסור לגרמנים רשימות של יהודים זקנים וחולים, ועִמו נרצחו כל חברי היודנרט.
ב-4 ביוני 1942 הפך הרובע לגטו סגור. ביולי 1942 נרצחו בלימנובה כ-30 יהודים. בתחילת אוגוסט 1942 הוטל על יהודי העיירה תשלום כופר גבוה.
ב-16 באוגוסט 1942 פורסם צו בדבר גירושם לנובי סונץ' של יהודים מכמה עיירות בסביבה, ובכללן יהודי לימנובה. הגטו חוסל ב-18 באוגוסט. הגרמנים כיתרו את הגטו וריכזו את היהודים בכיכר. אחרי סלקציה שעשו אנשי גסטפו מנובי סונץ' נרצחו 380 זקנים וחולים בדרך לסטרה וייש (Stara Wies). את שאר תושבי הגטו הריצו מרחק 26 קילומטרים לנובי סונץ'. מי שלא יכלו לרוץ, נרצחו בדרך. מי שנשארו מיהודי לימנובה גורשו לאחר כמה ימים מנובי סונץ' למחנה ההשמדה בלז'ץ.