המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו במזוקרסטש 218 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כחמישה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. הקהילה היהודית בעיירה השתייכה לזרם האורתודוקסי וקיימה בית ספר פרטי.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במארס 1944. על-פי נתוני מיפקד מהשבוע השני של אפריל 1944 היו בקהילה האורתודוקסית של מזוקרסטש 190 נפשות.
המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המקומי והמרכזי. ב-17 במאי 1944 הורה הממונה על נפת מזוקרסטש, ד"ר קרולי לז'קאי (Karoly Leszkay), ליהודי הנפה לעקור לגטו מזוקרסטש. הגטו הוקם במחסן העצים של סוחר העצים וחומרי הבניין לאיוש סנטו (Lajos Szanto), שהיה נשיאה האחרון של הקהילה היהודית בעיירה ושימש עתה ראש המועצה היהודית.
בראשית יוני 1944 הובאו תושבי הגטו למרכז שילוח בבית החרושת ללבנים ברחוב טטר (Tatar) במישקולץ (Miskolc). קצתם הועברו ממנו אחר כך לגטו דיושג'ור (Diosgyor) וכעבור כמה ימים, ב-12 ביוני 1944, גורשו משם לאושוויץ. מי שנותרו בבית החרושת ללבנים גורשו ממנו לאושוויץ ב-13 וב-15 ביוני 1944.