המכון הבין-לאומי לחקר השואה

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בסטופניצה כ-3,300 יהודים – כשלושה רבעים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממסחר וממלאכה. בסיוע הג'וינט האמריקני נוסדו בעיירה שני בנקים יהודיים, וכמו כן הוקם בה סניף בנק של אגודת ישראל. בסטופניצה היו חסידים רבים, ופעלו בה גם מפלגות ציוניות. אלו ייסדו ספרייה בעיירה, פתחו מועדון וקיימו קורסים לעברית. בעיירה פעלו גם אגודת ישראל והבונד. כמאה חמישים תלמידות למדו בבית ספר של רשת "בית יעקב", ומקצת הבנים למדו בחדר המסורתי. רבים מילדי הקהילה למדו בבית הספר הכללי המקומי.
ב-1919 תקפו אנטישמים פולנים את יהודי סטופניצה, רכוש רב נבזז, וכמה יהודים נפצעו.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה בזזו פולנים מקומיים חנויות ודירות של יהודים.
הגרמנים כבשו את סטופניצה ב-8 בספטמבר 1939, העלו באש את רובע המגורים היהודי ורצחו ארבעה יהודים.
בתחילת 1940 ציווה נידרמן (Nidermann), מושל העיר הגרמני, על היהודים לשאת סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד. באותה העת הוקם בסטופניצה יודנרט, והוטל עליו לגבות תשלומי כופר בעבור הגרמנים. באפריל 1940, ערב חג הפסח, רצחו הגרמנים 13 יהודים שהסבו לשולחן הסדר. בקיץ 1940 גייס היודנרט עובדי כפייה בעבור הגרמנים.
בתחילת 1941 הוקם בסטופניצה גטו. הגטו לא היה מגודר, אך היהודים לא הורשו לצאת ממנו אלא לעבודתם בלבד. היודנרט הקים בגטו בתי מלאכה, רובם בענף הטקסטיל, ועבדו בהם כמאתיים בעלי מקצוע.
ב-1941 הובאו לסטופניצה מאות פליטים יהודים מלודז', קרקוב, רדום ופלוצק (Plock). במאי 1941 הגיע מספר היהודים בגטו ל-4,600, ופשֹה בו הטיפוס. בסיוע ארגון יס"ס בקרקוב פתח היודנרט מטבח ציבורי ומרפאה.
באפריל 1942 עלה מספר תושבי הגטו ל-5,300. עד יוני 1942 מתו מרעב וממחלות כ-400 פליטים.
ב-5 בספטמבר 1942 הקיפו את הגטו אנשי ס"ס, שוטרים פולנים ויחידת עזר אוקראינית. למחרת היום נרצחו סמוך לגטו כ-400 יהודים שלא התייצבו כנדרש, רובם קשישים ונכים. כ-1,500 צעירים נשלחו למחנה העבודה סקרז'יסקו-קמיינה (Skarżysko-Kamienna), ויתר 3,000 יושבי הגטו גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה.
כ-70 יהודים הושארו בגטו לשם קבורת הנרצחים ואיסוף חפצי המגורשים. כעבור שבעה שבועות הועברו עובדים אלו לגטו חוזר שהוקם בסנדומייז' (Sandomierz).