המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland, Staszow, תצלום של המטבח הציבורי של היודנרט. ארכיון יד ושם, 7737/40
Poland ,Staszow, בית-מלאכה בו עבדו 1,000 מיהודי העיירה, 1942. ארכיון יד ושם, 3045/6

ערב מלחמת העולם השנייה חיו בסטשוב כ-4,800 יהודים – יותר ממחצית תושביה. רובם התפרנסו ממלאכה, בעיקר בענף הבורסקאות והסנדלרות, וממסחר – בין היתר בתבואה, בעץ ובמשקאות חריפים. בסטשוב פעלו חברות צדקה וסעד מסורתיות וכן שני בנקים יהודיים. היה בעיירה סניף של ההסתדרות הציונית, ולצדו פעלו מפלגות ציוניות, תנועות נוער וקיבוצי הכשרה. הציונים גם ייסדו בה ספרייה גדולה. כמו כן פעלו בסטשוב סניף גדול של אגודת ישראל וסניף של הבונד.
ילדי הקהילה למדו ב"חדר מתוקן", ובשביל הילדות, שלמדו בבתי ספר פולניים, נפתחו קורסים לעברית, לתולדות עם ישראל וללימודי יהדות. היו בסטשוב גם תלמוד תורה וישיבה. אגודת הספורט היהודית של העיר התארגנה להגנה עצמית, ובכמה תגובות נמרצות סייעה להפחית את מספר התקריות האנטישמיות האלימות בעיירה.
הגרמנים כבשו את סטשוב ב-8-7 בספטמבר 1939, ומיד דרשו תשלום כופר גבוה. באוקטובר 1939 הם החרימו את חנויות היהודים, את בתי המלאכה שלהם ונכסים אחרים. בנובמבר 1939 הוקם בסטשוב יודנרט בראשותו של זינגר. על היודנרט הוטל לגבות תשלום כופר גבוה, ותביעת התשלום לוותה באיום שהיהודים יגורשו אם לא ישלמו כנדרש.
בדצמבר 1939 חויבו יהודי העיר לשאת סרט זרוע לבן שעליו מגן דוד כחול. באותו החודש הובאו לסטשוב יהודים שגורשו מקליש (Kalisz) ומלודז'. היודנרט הקים בעבורם מטבח ציבורי בשטיבל של החסידים. ב-29 בינואר 1940 השלימו הגרמנים את החרמת כל החנויות, בתי עסק והסחורות של היהודים. במאי 1940 החל גיוס עובדי כפייה מקרב יהודי סטשוב, ועד ספטמבר 1940 נחטפו מאות גברים לעבודת הכפייה. בינואר 1942 נאסר על יהודי העיירה לצאת ממנה. ב-6 בינואר נצטוו היהודים למסור את דברי הפרווה שברשותם.
ב-15 ביוני 1942 הקימו הגרמנים גטו בסטשוב. הגטו הוקף גדר תיל ושמרו עליו שוטרים פולנים. באותו החודש נצטווה היודנרט למסור למיפקדת הס"ס רשימה של 100 צעירים לצורך שילוחם למחנה עבודה. צעירים אלו נרצחו.
באוגוסט 1942 הוקמו בגטו שתי מתפרות למדים של הורמכט ועבדו בהן חייטים יהודים מהגטו. באותה העת נפוצו בגטו שמועות על גירושים למחנות השמדה, ורבים חיפשו מקומות מסתור או בנו בונקרים. צעירים חברי תנועות נוער הכינו תכניות למרד, אבל היודנרט והמבוגרים התנגדו לכך וטענו שהמרד עלול לסכן גם את חייהם של העובדים במפעלים החיוניים לגרמנים שעוד היה להם סיכוי להינצל.
באוקטובר 1942 חטפו אנשי גסטפו קבוצת יהודים לעבודה במחנה העבודה סקרז'יסקו-קמיינה (Skarzysko-Kamienna). קצתם נרצחו.
ב-8 בנובמבר 1942 ריכזו אנשי גסטפו וס"ס את יושבי הגטו בעזרתם של שוטרים אוקראינים ופולנים. ראש היודנרט, זינגר, נרצח לעיני הקהילה. כ-6,000 מתושבי הגטו גורשו למחנה ההשמדה טרבלינקה. חלק מהיהודים לא התפנו והתחבאו, 189 מתוחם התגלו ונרצחו במקום.
בסטשוב נותרו כ-330 עובדי המתפרות, והצטרפו אליהם יהודים שיצאו ממקומות מחבוא. חמישים מהמסתתרים נעצרו בידי הגסטפו ונשלחו לגטו החוזר שהוקם בסנדומייז' (Sandomierz) ב-17 בנובמבר 1942. ב-10 בינואר 1943 צורפו יהודים אלו לטרנספורט לטרבלינקה, ועמם גורשו עוד מאות מיהודי סטשוב שעברו לגטו חוזר ממחבואיהם ביערות או אצל איכרים. ב-19 באוקטובר 1943 ירו שוטרים גרמנים למוות ב-23 יהודים שנתגלו במחבואים בסטשוב.
בימי קיומו של הגטו ברחו ממנו ליערות כ-1,000 יהודים; רובם הגדול נספו בתוך זמן קצר.