לפי קריאת הלב

המטיף יוסיף נזרוק, אשתו אנה ושבעת ילדיהם התגוררו בחוות בודדים בקצה הכפר לחצ'יצה, אזור קוברין שבמחוז ברסט (בריסק). המטיף נזרוק הכיר אישית רבים מיהודי העיירה קוברין וביניהם את משפחת גולדפארב מרובת הילדים.

הגרמנים כבשו את קוברין וסביבותיה ב-23 ביוני 1941, ובנובמבר הוקם גטו אליו הוכנסה גם משפחת גולדפארב. בקיץ 1942 נשלח בעלה של הבת הגדולה חינקה לעבודות כפיה בפינסק, ואילו חינקה נשארה בגטו עד לחיסולו באוקטובר 1942.  חינקה הצליחה להימלט ותוך כדי מנוסה מהרודפים דפקה על דלתו של המטיף נזרוק אשר הכניס אותה מיד פנימה. לבניו הורה להצטרף לרודפים על מנת להטעות אותם. יוסיף נזרוק איתר גם את אמה של חינקה אשר שרדה את האקציה והביאה לביתו. מאוחר יותר, צירף גם את בעלה שמעון ושני יהודים נוספים. במשך קרוב לשנה הסתתרו כל היהודים הללו במשק החקלאי של משפחת נזרוק. 

בסתיו 1943 הצטרפו היהודים המסתתרים ליחידת הפרטיזנים בפיקוד קוטובסקי. בקרבות נפלו אמה ובעלה של חינקה, ואילו היא, איבדה את היחידה והסתתרה ביערות ובביצות לבדה. עם מציליה נפגשה רק לאחר השחרור, ב-16 ביולי 1944.

בין האנשים אשר סייעו ליהודים מתוך מניעים דתיים, יש להזכיר במיוחד את בני הקהילה הבפטיסטית של מערב אוקראינה ובלרוס. בהצלת היהודים הם ראו שליחות מיוחדת מפי האל.

"הכל מאלוהים.  אם היא הגיעה אלינו – אנחנו לא יכולים לגרש אותה, והאל יעזור לנו".
המטיף יוסיף נזרוק

קונון ואנה קאליוטה, יחד עם משפחות בפטיסטיות נוספות (פיליפ קוניוך, פנאסיה קאליוטה, אנדרי קוייבה) מהכפרים: מלינוק, מולצ'יצי וסודצ'ה, הצילו קבוצה של יהודים מרפלובקה הסמוכה שבמחוז רובנו, אוקראינה, בכך שנתנו להם מחסה בבתיהם. בין היהודים הללו הייתה פניה באס לבית רוזנפלד, אשר העידה על מעשה גבורתם בשנת 1993:

"בדרך כלל האוקראינים פחדו להסתיר יהודים, כי הגרמנים פרסמו פקודה לפיה כל מי שייתן מחסה ליהודים יוצא להורג עם כל משפחתו, וביתו יישרף.
אבל אנחנו נתקלנו בבפטיסטים שכיבדו את הברית הישנה. הם סיכנו את חייהם כאשר הסתירו אותנו ועזרו לנו לשרוד. הם קבלו אותנו בחום, עזרו ללא כל תמורה, על פי צו ליבם. בעזרת האנשים טובי הלב האלה, הצדיקים האלה, שרדתי."