לפי קריאת הלב

הכומר האורתודוקסי אלכסיי גלגולב היה המטיף של כנסיית פוקרוב בקייב, באזור פודול, מסתיו 1941 ועד סתיו 1943. החל מנובמבר 1941 ועד שחרורה של קייב בנובמבר 1943 הסתירה משפחת גלגולב לסירוגין בדירתה ובמגדל הפעמון של הכנסייה את היהודייה איזבלה מירקין עם בתה אירינה. השתיים הצליחו להימלט ממוות בבאבי יאר בסתיו 1941, ועד הגעתן לביתו של גלגולב הסתתרו אצל גיסתו מריה יגוריצ'ב.

איזבלה מירקין ובתה לא היו היחידות שקבלו עזרה ממשפחת גלגולב. כל אדם נרדף, ולא משנה מה היו אמונתו והלאום שלו, יכול היה למצוא מחסה זמני תחת קורת גגו של הכומר. על מנת להציל אנשים מעבודות כפיה בגרמניה הנפיק האב אלכסיי לנמלטים אישורים בהם נכתב שהם זמרים במקהלת הכנסייה, שמשיה ושרתיה, וליהודים הנפיק תעודות בדויות של טבלה נוצרית על גבי טפסים ישנים. ניסיונות ההצלה לא תמיד הסתיימו בהצלחה; כך למשל, נספתה משפחת גרמייזה – יהודים מומרים אשר נתפסו בעת מפקד הגברים שערכו שלטונות הכיבוש. 

בקיץ 1943, פקדו הנאצים לפנות את אזור פודול. בני משפחת גלגולב התעלמו מהפקודה והמשיכו להתגורר באופן בלתי חוקי במבני הכנסייה. ערב שחרורה של קייב נאסרו ניקולאי ואביו אלכסיי אך הצליחו לברוח. לאחר המלחמה המשיך הכומר לשרת בכנסיית פוקרוב עד לסגירתה ב-1960.

"גוטאוטאס הוא דוגמא למה שמסוגל לעשות אדם פשוט, שקרוא וכתוב אינו יודע, אם הוא ממש ירצה בכך."
שרה פינקלבראנד, שניצלה בידי ברונוס גוטאוטאס
Mordecai Paldiel, The Path of the Righteous: Gentile Rescuers of Jews During the Holocaust. KTAV Publishing House, 1993, p. 248

ברונוס גוטאוטאס, קתולי אדוק ממשפחה כפרית, התגורר בפטרשונאיה - פרבר תעשייתי של קובנה. הוא עבד כשרת במנזר הקפוצ'ינים. בצעירותו חלם גוטאוטאס להיות נזיר, אך לא למד קרוא וכתוב ולכן מרבית פעולתו הסתכמה בחלוקת כתבים דתיים בכפרים הסובבים. בתקופת הכיבוש הגרמני העביר גוטאוטאס ליהודים שהכיר ושהו בגטו קובנה את מסמכי הליטאים הנפטרים שלקח מאחיות בבתי החולים הקתוליים. בעזרת המסמכים הללו הצליחו חלק מהיהודים לצאת מהגטו, וגוטאוטאס סייע להם למצוא מקום מסתור אצל חבריו ומכריו הליטאים. באופן זה הציל לפחות תשעה יהודים. 
לקראת סוף הכיבוש הגרמני, בעקבות סדרת הלשנות, הפך גוטאוטאס למבוקש ונאלץ להסתתר.  לאחר שנתפס גורש ונאסר במחנה הריכוז שטוטהוף, ממנו שוחרר במאי 1945. לאחר המלחמה השתקע במערב גרמניה.

הדוגמאות שהובאו לעיל, מדגישות את המניעים של אנשים אדוקים באמונתם. בין אלה שהיו מוכנים לעזור לנרדפים היו בני דתות, קהילות וזרמים שונים.