לפי קריאת הלב

ניקולאי קיסלב נולד ב-1913 בכפר בוגורודסקי, בשקיריה. בשנת 1941 סיים לימודיו באוניברסיטת סחר החוץ במוסקבה ובתחילת המלחמה התנדב לצבא ונשלח אל החזית. באוקטובר 1941 נפל קיסלב בשבי הגרמני, הצליח להימלט והגיע לעיירה איליה במחוז וילייסקי שבמערב בלרוס. לאחר שיצר קשר עם הפרטיזנים התקבל קיסלב בשנת 1942 ליחידה הלוחמת "מסט" (נקמה). על פי הוראות מפקדיו הקים מחנה בשם "פובדה" (ניצחון) ובו התכנסו לוחמי הצבא האדום שנמלטו משבי הגרמנים וכן כ-300 אזרחים, רובם יהודים, שנמלטו מהעיירה דולגינובו. טיפול בכמות כה גדולה של אזרחים הפך למשימה קשה עבור הפרטיזנים והמפקדים הורו להעביר את הנשים, הזקנים והילדים אל מעבר לקו החזית; משמעות הדבר הייתה מסע של מאות קילומטרים. קיסלב הסכים לקבל על עצמו את המשימה לנסות להוביל את האנשים אל מקום מבטחים.  לצורך כך קיבל תחת פיקודו חמישה לוחמים נוספים. בסוף אוגוסט 1942 יצאה הקבוצה לדרך, ובה אנשים מגיל שנתיים עד 74.  מסעם ארך כשלושה חודשים ובמהלכו סבלו האנשים מקור, רעב, מחלות וחרדה מתמדת להיתפס בידי האויב. רוחם של אחדים מהנמלטים נשברה וקיסלב השקיע מאמצים רבים בדאגה לכל חברי היחידה – גם החלשים ביותר אשר כבר לא הצליחו לצעוד בכוחות עצמם. המפקד קיסלב לא הסכים לנטוש ביער אף אחד מהחולים והחלשים, למרות שהדבר עורר התנגדות בקרב חלק מחברי הקבוצה. ביום 25 בנובמבר 1942, לאחר שהלכו במשך שלושה חודשים מרחק של מעל 1200 ק"מ, הגיעה הקבוצה לאזור בשליטת הפרטיזנים הסובייטיים בקרבת העיר וליקיה לוקי, רוסיה. באופן זה הציל קיסלב חיי 217 אנשים. הקשרית היהודיה אנה סירוטקינה שליוותה את היחידה לאורך המסע הפכה לימים לאשתו של קיסלב.
קיסלב קיבל עיטורי גבורה כפרטיזן וכקצין בצבא האדום, אך מעשה ההצלה שלו לא זכה להוקרה מאת הממשלה הסובייטית. יש לציין כי הצלת אזרחים מפני טרור והשמדה, בפרט כאלה מקרב האוכלוסיה היהודית, לא הוגדרה כמשימה של התנועה הפרטיזנית. עם זאת, במספר מקרים בהם פעלו הפרטיזנים - כדוגמת יחידת "פובדה" - התאפשרו מאמצים להצלת היהודים.

"כשאימא הלכה לכפר אני בעצמי אפיתי לחם כדי להאכיל את האנשים. בסכנת החיים התמידית הזאת חיינו קרוב לשנה. בכל רחבי העיר היו תלויות מודעות שכל מי שיסתיר יהודים יירה למוות."
מתוך מכתבה של נדז'דה סלזנבה (לבית ספונוב), 1990

בינואר 1942 החביאו גרגורי ופרסקוביה ספונוב בביתם בנובוזיבקוב תשעה משכניהם היהודיים – משפחות מוגילבסקי, גוטין ואוריצקי, ובמשך עשרה חודשים דאגו לכל מחסורם. בסוף שנת 1942 ילדי המשפחה, וסילי ונדז'דה, אשר שימשו קשרים של יחידת הפרטיזנים הקרובה, העבירו אל היער את היהודים שהסתתרו בביתם. בסתיו 1943 בני הזוג ספונוב נעצרו לאחר הלשנה והוצאו להורג בעוון הסתרת יהודים.