בית הילדים בשאבאן (Château de Chabannes)
רקע היסטורי
"הילדים שהיו תחת חסותנו צחקו ביום ובכו בלילה"
(Ces enfants dont nous avions le charge riaient le jour et pleuraient la nuit) רחל פלודרמאכר-לוין
בין נובמבר 1939 לינואר 1944 היה בית הילדים בשאבאן שבמרכז צרפת מקום מקלט ל-284 ילדים בחסות האוז"ה ובהנהלת פליקס שברייה (Félix Chevrier) - עיתונאי, מוסיקאי, פעיל חברתי ולימים חסיד אומות העולם. רבים מאנשי הצוות היו יהודים, בעיקר יהודים זרים. כשנפתח בית הילדים בשאבאן הוא היה חוקי וידוע לשלטונות הצרפתים. אנשי הצוות היו רשומים בעירייה ולחלקם היו תעודות זהות מוכרות, אישורי שהייה או התרי עבודה.
ילדים מגיל חמש עד 18 שהו בשאבאן שבועות, חודשים או שנים. החלוקה ללינה באולמות השינה היתה על פי הגיל. שברייה ואנשי הצוות שטיפלו בילדים דאגו לשמור על זהותם היהודית. הם ציינו את השבת וחגגו את החגים היהודיים. גאוות הבית היתה תזמורת הילדים של שאבאן, שניגנה אחרי צאת השבת וכולם רקדו לצליליה.
בשאבאן ... הייתי בלי ההורים, אבל היה לי אח גדול... הייתי עם ילדים. אני רק זוכר שהייתי עצוב... ילד בן חמש לא סובל כל רבע שעה, אלא מדי פעם. הוא עצוב, זה הכל. הוא רוצה את אבא, הוא רוצה את אמא, הוא רעב... מדי פעם ההורים באו לבקר ותמיד אמרתי לאבא... תחזיק אותי חזק. יוסף שמואל קולודני
עד קיץ 1942 למדו הילדים בבית הספר היסודי המקומי – סן-פייר-דה-פורסאק (Saint-Pierre-de-Fursac). מנהלת בית הספר הייתה רנה פאיאסו (Renée Paillassou) ואחותה אירן (Irène) הייתה אחת המורות. האחיות פאיאסו, לימים חסידות אומות העולם, היו מסורות מאוד לתלמידים היהודים. הילדים הגיעו ממדינות שונות באירופה ורובם לא ידעו צרפתית. האחיות פאיאסו דאגו להם לכיתה מיוחדת בה למדו צרפתית. הילדים הגדולים עבדו בסדנת העור של המורה יוסף קניג, שגם בנו, דוד, הסתתר בטירת שאבאן.
עקב הסיכון שהיה כרוך בהסתרתם, הוצאו מספר ילדים משאבאן מעת לעת, נמסרו למשפחה או עברו לבית ילדים אחר ולאחר פרק זמן הוחזרו למקום.
מסוף אוגוסט 1942 החלו מעצרים של יהודים זרים גם בחלק הלא כבוש של צרפת באזורים שבשליטת "משטר וישי". יהודים נכלאו במחנות בצרפת ומשם נשלחו למזרח. ב-26 באוגוסט 1942, בשעות הערב המאוחרות, פשטו ז'נדרמים צרפתים על בית הילדים בשאבאן. הם ביקשו לעצור כמה מהנערים הבוגרים. לבסוף עצרו חמישה צעירים ואת אחת המטפלות ושלחו אותם למחנה הריכוז נקסון (Nexon), ליד לימוז'. אחד המורים, ארנסט יבלונסקי (Jablonski), נעצר, אך בעזרת כמה נערים שהקיפוהו והסיחו את דעתם של הז'נדרמים הצליח להימלט ליער הסמוך ולשרוד. מבין השישה שנעצרו שרדו רק שניים.
ב-1 בספטמבר 1942 נערכה פשיטה נוספת על הבית. הפעם נודע לשברייה מפי אירן פאיאסו על הפשיטה המתוכננת והוא דאג שהצעירים יסתתרו. הז'נדרמים מסרו לו רשימה של עשרה שמות. שברייה ניצל אי דיוקים שהיו ברשימה והודיע לז'נדרמים שארבעה מהשמות אינם מוכרים לו וששת האחרים, כך אמר, ברחו מהמקום.
בנובמבר 1942 השתלטה גרמניה הנאצית על האזורים שתחת "משטר וישי" ותחושת הבטחון של מסתירי הילדים באזורים אלה התערערה אף יותר. בסוף 1943 נסגר בית הילדים בשאבאן והילדים הועברו לחסות הרשת של ז'ורז' גארל (Georges Garel). חלק מהילדים הוברח לשווייץ. ב-1944, אחרי שהילדים עזבו, שימשה טירת שאבאן את חברי המחתרת הצרפתית.
