בית הילדים בשאבאן
סיפורים אישיים בעקבות דפי העד
משפחת אוקסנהורן-הוכבאום (Ochsenhorn-Hochbaum)
יד ושם, ארכיון התצלומים 11064/1
יד ושם, ארכיון התצלומים 11064/5
יד ושם, ארכיון התצלומים 11064/13
פרידריך-פרדי אוקסנהורן (לימים שלום קרני) שהה בבתי הילדים של האוז"ה בשאבאן ובמונטנטן (Château de Montintin) עד שהועבר למסתור אצל משפחה נוצרית.
הוריו של פרידריך, חיים אוקסנהורן-הוכבאום ואשתו, רבקה-רגינה לבית שפיגל, נולדו בפולין והתגוררו בווינה. חיים היה סוחר בדים ובעל חנות גדולה בעיר. בנם היחיד פרידריך נולד ב-1929. ב-1938 עזבו בני המשפחה לבלגיה מתוך כוונה להגר לארצות הברית וב-1940, עם כיבוש בלגיה וצרפת בידי הגרמנים, ברחו לצרפת. חיים התנדב לשורות הצבא הפולני בצרפת ונכלא במחנה לה-ורנה (Le Vernet). כיוון שהיו ברשותו ניירות הגירה לארצות הברית, הועבר למחנה לה מיל (Les Milles). רבקה היתה במעמד של פליט ונדדה ברחבי צרפת. היא שהתה זמן מה במונפלייה (Montpellier), נתפסה והועברה למעצר בדרנסי.
כבר ב-1940 שלחה רבקה את פרידריך למוסדות של האוז"ה. הוא שהה בשאבאן עם בן דודו דניאל אוקסנהורן, הועבר למונטנטן ומשם הועבר למסתור אצל משפחה נוצרית. לאחר השחרור שהה בבית ילדים ליד ליון ושם נודע לו מה עלה בגורל הוריו: הם גורשו ב-1942 אל מותם באושוויץ.
ב-1946 עלה פרידריך לארץ ישראל במסגרת עליית הנוער ונקלט במקווה ישראל. בארץ התאחד עם דודתו, אחות אביו, פרל-פפי ראוכמן שעלתה לארץ ישראל ב-1934.
ב-1955 מסר שלום קרני - פרידריך אוקסנהורן - ליד ושם דפי עד לזכר הוריו, חיים ורבקה.
משפחת יסי (Jassy)
שלום סלומון יסי שהה בבית הילדים בשאבאן ב-1943 יחד עם אחותו אנטואנט (תמי) למשך מספר חודשים.
הוריהם, אדלה-חיה פלדר ויעקב יסי מפולין נפגשו בצרפת, שם נישאו. הם חיו בשטרסבורג ונולדו להם שני ילדים, אנטואנט (נ. 1933) ושלום סלומון (נ. 1936). אדלה ויעקב היו אזרחים צרפתים והמשפחה קיימה אורח חיים יהודי מסורתי. ב-1939 עברה המשפחה לעיירה טרסון (Terrasson) באזור דורדון (Dordogne) שבדרום-מערב צרפת. אנטואנט ושלום למדו בבית הספר היסודי בטרסון, אביהם יעקב היה חייל בלגיון הזרים ואמם אדלה התפרנסה ממסחר בבגדים. כשהחלו פשיטות באזור וחיפוש אחר יהודים ברח יעקב וניסה להגיע לשווייץ. הוא נתפס בעיירה בריד-לה-בה (Brides-les-Bains) ונשלח למעצר בדרנסי. באוקטובר 1943 גורש לאושוויץ ונספה.
אדלה הפקידה את ילדיה בידי האוז"ה ונשארה בטרסון כשהיא מתחזה לחירשת-אילמת וזוכה לסיוע מהשכנים, בני משפחת ברוסו. הילדים, אנטואנט ושלום סלומון, הובאו לשאבאן ב-1943, שם קיבל שלום שם צרפתי, סרז' ז'אבר. לאחר מספר חודשים החליט האוז"ה לסגור את בית הילדים בשאבאן ולפזר את הילדים. האחים הופרדו. אנטואנט נשלחה לחווה ושלום נשלח לשתי משפחות נוצריות ולאחר מכן - למנזר ליד רודס (Rodez), שם זכה להגנתה של סימון שטולצה-קוקה (Simone Stolze-Coqué), פעילת מחתרת שסייעה במנזר ולימים חסידת אומות העולם.
לאחר השחרור התאחדו אדלה וילדיה בטרסון. הם חזרו לשטרסבורג וב-1949 עלו לישראל.
ב-1957 מסרה אדלה-חיה יסי ליד ושם דף עד לזכר בעלה יעקב.
שתי גלויות ששלחה סימון קוקה (שטולצה), לימים חסידת אומות העולם, באוקטובר 1944 מהמנזר ברודז לאדלה יסי בטרסון בו היא מודיעה לה שהיא מתכננת להביא את בנה סרג' (שמו הבדוי של שלום סלומון) לטרסון:
ארכיון יד ושם O.75/1944