בית הילדים באיזיו

סיפורים אישיים בעקבות דפי העד

משפחת גרנשטיין

ימים מעטים לפני הפשיטה על בית הילדים באיזיו כתבה ליליאן גרנשטיין (Gerenstein) בת ה-11 מכתב לאלוהים. המכתב (במקור בצרפתית) נמצא בבית לאחר שנלקחו ממנו הילדים.

אלוהים? כמה טוב ורב חסד אתה. אם עלינו למנות את כל הטוב והחסד שהענקת לנו, נספור עד אין קץ. אלוהים? אתה המצווה. אתה השופט. אתה מזכה את הטובים ומעניש את הרעים. אלוהים? לכן אני יכולה לומר שלעולם לא אנטוש אותך... עד לרגעים האחרונים של חיי... רק דבר אחד מבקשת אני ממך. השב את הורי. את ההורים המסכנים שלי. הגן עליהם (אפילו יותר מאשר עלי) כך שאוכל לראותם שוב כמה שיותר מהר. תן להם לחזור עוד פעם אחת. אני יכולה לומר שיש לי אמא כל כך טובה. ואבא כל כך טוב. אני כה בוטחת בך שאני מודה לך מראש. Serge Klarsfeld, The Children of Izieu: A Human Tragedy, 1984, p. 56

ליליאן נולדה ב-1933 למוסיקאי אלכסנדר שפס-גרנשטיין ואשתו חנדלה (לבית אנטין). השניים, ילידי אודסה, היגרו לצרפת והתיישבו בפריס. אחיה של ליליאן, מוריס נולד ב-1931. בנובמבר 1943, בשילוח מספר 62, גורשו ההורים אלכסנדר וחנדלה מדרנסי לאושוויץ.

לא ידוע מתי הגיעה ליליאן לבית הילדים באיזיו. בבוקר הפשיטה על בית הילדים הגיע למקום גם אחיה מוריס בן ה-13, שלרגל חג הפסחא היה בחופשה מהפנימייה בה שהה. לאון רייפמן מצוות המדריכים הביא אותו ואת חברו מקס-מרסל בלזם, שגם אחיו ז'אן-פול היה באיזיו. ארבעת הילדים נעצרו בפשיטה וגורשו ב-13 באפריל 1944 מדרנסי לאושוויץ, שם נרצחו.

האב אלכסנדר שניגן בתזמורת אושוויץ שרד והיגר לארצות הברית. ב-1983 מסר אלכסנדר ליד ושם דפי עד לזכר ילדיו, מוריס וליליאן, ולזכר אשתו חנדלה.

משפחת הלאונברנר

שתיים מהילדות שנתפסו באיזיו, נשלחו לאושוויץ ונרצחו הן מינה וקלודין, בנותיהם של  יעקב ואיטה-רוזה הלאונברנר (Halaunbrenner).

יעקב ואיטה-רוזה (ילידת פולין) הלאונברנר התגוררו באוסטריה, שם נולד בנם הבכור לאון בשנת 1929. המשפחה היגרה לפריס, שם נולדו אלכסנדר (נ. 1931), מינה (נ. 1935), קלודין (נ. 1939) ומוניק (נ. 1941).

ב-1943 נאסרו יעקב ובנו לאון על ידי הגסטפו בליון. לאון בן ה-14 גורש לאושוויץ ונספה בעבודת כפייה במכרה מלח. יעקב נאסר בכלא בליון ונרצח. איטה-רוזה נותרה עם ארבעת הילדים, ללא כסף, עבודה או מכרים. לבה נשבר כשהיה עליה למסור את מינה בת השמונה וקלודין בת החמש לפעילי אוז"ה שהעבירו את הילדות לבית הילדים באיזיו, אך היא התנחמה בעובדה שכך תהיינה בטוחות ותזכינה למזון ולהגנה מפני הקור. אלכסנדר ומוניק נשארו עם אמם איטה-רוזה. שלושתם שרדו. מינה וקלודין נתפסו בפשיטה על בית הילדים באיזיו, גורשו מדרנסי לאושוויץ ב-30 ביוני 1944 ונרצחו.

איטה-רוזה הלאונברנר היתה שותפה למאבק להבאת קלאוס ברבי, ראש הגסטפו בליון, לדין בצרפת ומסרה עדות במשפטו.

ב-1986 מסרה ליד ושם לאורה הלאונברנר, נכדתה של איטה-רוזה, דפי עד להנצחת הילדות מינה וקלודין, אביהן יעקב ואחיהן לאון.

משפחת אמנט

הנס אמנט. מילדי בית הילדים באיזיו, צרפת. הנס בן העשר נרצח באושוויץ

הנס אמנט (Ament) בן ה-10, מהילדים ששהו בבית הילדים באיזיו, נעצר בפשיטת הגרמנים, גורש למחנה הריכוז דרנסי וב-30 במאי 1944 גורש לאושוויץ ונרצח.

מקס אמנט (Ament), יליד פולין, ואשתו ארנסטינה, ילידת הונגריה, חיו בווינה עם בניהם אלפרד (נ. 1928) והנס (נ. 1934). ב-1939 עברה המשפחה לבלגיה במטרה להגר לארצות הברית. במרס 1940 הונפקה באנטוורפן ויזה על שם הנס, אך במאי 1940, לפני שהצליח הנס לעזוב, כבשו הגרמנים את בלגיה ומשפחת אמנט ברחה לצרפת.

האב מקס גורש מדרנסי במרס 1943 ונרצח בסוביבור או במיידנק. באותו חודש נכנסה ארנסטינה לבית מרפא לחולי שחפת, עשרות קילומטרים מבית הילדים באיזיו אליו הגיע בנה הקטן הנס. הבן הבכור, אלפרד בן ה-16, הוברח באמצעות האוז"ה לשוויץ.

במכתב ששלח לאמו בבית המרפא, כתב הנס בן ה-10:

"מאה מיליון נשיקות גדולות מבנך אשר תמיד חושב עליך".

הנס נתפס יחד עם ילדי מעון הילדים באיזיו וגורש מדרנסי ב-30 במאי 1944 אל מותו באושוויץ. אמו ארנסטינה מתה בבית המרפא באוגוסט 1944. אחיו אלפרד היגר אחרי המלחמה לארצות הברית.

ב-1986 מסר אלפרד אמנט ליד ושם דפי עד לזכר אביו מקס ואחיו הנס.

משפחת קרוכמל

בנות משפחת קרוכמל (Krochmal), רנטה בת השמונה וליאן בת השש, גורשו באפריל 1944 מבית הילדים באיזיו אל מותן.

בשנת 1938 ברחו יעקב ואמלי קרוכמל-קולבושובר מאוסטריה עם שלושת ילדיהם, זיגפריד (נ. 1931), רנטה (נ. 1935) וליאן (נ. 1937), והגיעו לבלגיה. ליעקב היו אח ואחות בארצות הברית, אך כל ניסיונותיו להשיג אשרת כניסה לארצות הברית לו ולמשפחתו עלו בתוהו.

משפחת קרוכמל נעצרה ונכלאה במחנה הריכוז ריבסאלט (Rivesaltes). זיגפריד נספה בריבסאלט. הוריו הועברו לדרנסי וגורשו בספטמבר 1942 לאושוויץ, שם נרצחו. לא ידוע מתי וכיצד הגיעו רנטה וליאן לבית הילדים באיזיו, אך הן נתפסו בפשיטה על בית הילדים, גורשו יחד עם כל ילדי בית הילדים למחנות ההשמדה במזרח אירופה ונרצחו.

צבי כרמלי (קרוכמל), אחיינם של יעקב ואמלי, מסר ליד ושם ב-1999 דפי עד לזכרם של בני המשפחה, הילדים זיגפריד, רנטה וליאן, והוריהם יעקב ואמלי.