מנחם ברקוביץ: מדריך בכפר הנוער הדתי בדסק

בשנים 1942-1941 גויסו שלושת בניהם הגדולים של גרשון ומרים לפלוגות עבודת הכפייה של הצבא ההונגרי. הם נשלחו לאוקראינה והקשר עמם נותק. גלויה יחידה מצונזרת הגיעה מיונה ב-1942, בה כתב לאביו: "תמסרו דרישת שלום לדוד תהלים", רמז למצב הקשה בו היה שרוי. גרשון אסף את כל יהודי הכפר בבית הכנסת הקטן לאמירת תהילים לשלומו של בנו.

במרס 1944 נכבשה הונגריה על ידי הגרמנים ומיד לאחר הפסח הורו ז'נדרמים הונגרים ליהודי ויזוי להתרכז בכפר ולקחת אתם מזון לשלושה ימים. הם נלקחו יחד עם יהודי הסביבה לבית החרושת ללבנים בקושיצה-קששה (Kassa-Košice), בו נכלאו. ביניהם היו גרשון ומרים ברקוביץ, בנותיהם רוזי ובלנקה, בנם מנחם, כלתם חנה וארבעת נכדיהם. התנאים במקום היו קשים. צפיפות נוראית, חוסר יכולת לשמור על היגיינה, מזון מועט והשפלות היו מנת חלקם של הכלואים. לאחר כשלושה שבועות שולחו הכלואים בקרונות בקר לאושוויץ-בירקנאו, מהלך שלושה ימים. גרשון, מרים, חנה וארבעת ילדיה נרצחו בתאי הגז בהגיעם. רוזי, בלנקה ומנחם עברו את הסלקציה. מנחם נשלח לעבוד בחווה במחנה משנה של אושוויץ, בודי, והצליח לראות עוד פעם אחת את אחיותיו רוזי ובלנקה.

בינואר פונו אסירי בודי יחד עם אסירי מחנות אושוויץ בצעדת המוות. מנחם הגיע למאוטהאוזן ומשם לאבנזה, שם שוחרר על ידי האמריקנים ב-5 במאי 1945 - יום הולדתו ה-19. לאחר השחרור נודע לו שאחיותיו רוזי ובלנקה נורו לאחר פינוי המחנה. לאחר תקופת החלמה שב מנחם הביתה לוויזוי בציפייה ששמעון, יונה וחיים ישובו מן החזית המזרחית. איש מהם לא חזר. מנחם נשאר לבד. הוא מצא בבית כמה תצלומים שאמו הסתירה לפני שנלקחו לקששה. לאחר כמה שבועות בכפר עבר מנחם לבודפשט וחבר ל"בני עקיבא". הוא עבר קורס מדריכים ונשלח לטפל בילדים במעון הנוער בדסק שבדרום הונגריה. על דסק סיפר: