אליהו בן-יהודה: איש הבריגדה היהודית - ממקימי בית הילדים בבּלַנקנֶזֶה

הייתי ספורטאי טוב, שיחקתי כדורגל וגם בכל מיני מכשירים וכן הלאה, אז כיבדו אותי. הייתי גם חזק מאוד, וגם את זה הם כיבדו. ... הם כיבדו אותי על זה שאני ספורטאי מצטיין. בכל הזדמנות, בכל תחרות שהיתה בין בתי הספר ... תמיד שלחו אותי והבאתי להם פוקלים [גביעים]. ... הייתי בארגון ספורט יהודי, הכוח, ושם היתה מחלקה לאִגרוף. ... המורה שלי להתעמלות היה נאצי. הוא היה נאצי עוד לפני שהיטלר עלה לשלטון. בבגרות בהתעמלות הוא נתן לי ציון "טוב מאוד".

בינואר 1933, כשהיטלר עלה לשלטון, התנפלו פורעים נאצים על ליאון, הכו אותו ושדדו אותו. היו אלה מתחריו בעסקים. ליאון ברח מגרמניה להולנד. אשתו ובתו באו בעקבותיו. אריך נשאר עם סבו וסבתו כדי לסיים את לימודיו בתיכון ולהיבחן בבחינות הבגרות. ב-1934 ברח אל הוריו ואחותו באמסטרדם. שם נחשף לחיים הקשים שחוו הוריו כפליטים והגיע למסקנה שעתידו בארץ ישראל. אריך הצטרף לתנועת "החלוץ" ולחוות ההכשרה הגדולה ורקדורף (Werkdorp, מילולית -"כפר עבודה") בווירינגרמיר, הולנד. לאחר שנתיים בהולנד קיבל סרטיפיקט מחברה חקלאית ארצישראלית שרכשה פרות בהולנד והיתה זקוקה לחלוצים שילוו את הפרות באנייה. בינואר 1936 הגיע אריך באניית משא לארץ ישראל.

בארץ חבר בן-יהודה ל"תנועת החוגים" (מחנות העולים), התיישב בבית השיטה והצטרף לשורות ההגנה. עם הגעת בני נוער מגרמניה הפך למדריך קבוצות בני נוער בעין חרוד והיה המורה שלהם לעברית. ב-1940 התנדב לצבא הבריטי והוצב במצרים. בסוף 1944 הוצב בבריגדה היהודית, הגיע לאיטליה והשתתף בקרבות על הסניו. לאחר שאיטליה שוחררה עבר להולנד, בלגיה וצרפת ובאוקטובר 1945 הגיע למחנה העקורים ברגן-בלזן. בינתיים נודע לו שהוריו, ליאון והלנה שטיפל, נכלאו במחנה הריכוז והמעבר וסטרבורק שבהולנד ושולחו בפברואר 1943 לאושוויץ. אחותו אילזה הצליחה לברוח מהולנד לאנגליה.

בברגן-בלזן היו בן-יהודה וארבעה מחבריו לבריגדה היהודית מורים בבית הספר היסודי שהוקם שם. הוא ארגן עבור ילדי בית הספר שיעורי התעמלות. המורה להתעמלות אותה גייס, מלכה גוטפרשטיין, הפכה לימים לרעייתו. בינואר 1946 עבר יחד עם קבוצת ילדים לבלנקנזה. סיפר בן-יהודה:

היה בית הספר והיתה פנימייה. ... הייתי שם מנהל הפנימיה. ... ארגנתי את הפנימייה הזאת כמו צבא. מדוע? כדי להכניס לתוך הנוער הזה משמעת. הרי הם לא ידעו בכלל מה זאת משמעת. היתה הפקרות. היה אצלנו מִפקד בבוקר, היתה סיסמא של הבוקר, היו טיולים מאורגנים היטב וכמובן למדו. ... אנחנו הישראלים שמנו לב לשנאה לגרמנים שהיתה שם. הרי בלנקנזה היה מקום בתוך ישוב גרמני, ואנחנו עשינו גם טיולים... ושטנו על נהר האלבה... אבל בדרך כשהלכו גרמנים, תמיד היה צריך לשים לב שהילדים לא יתנפלו על הגרמנים, כי איזו שנאה היתה להם לגרמנים. אפשר להבין את הדבר הזה. אבל אני פחדתי שברגע שתהיינה תקריות כאלה, האנגלים יבואו ויסגרו את העסק. ... שם בבלנקנזה התקבלו גם הסרטיפיקטים הראשונים לעליה לארץ ישראל. ... אז אני עדיין חייל בצבא הבריטי באופן רשמי, אבל אני לא במדים.

בקיץ 1946 כשפורקה הבריגדה היהודית חזר בן-יהודה לארץ ישראל והתיישב בתל יצחק. הוא עסק בהוראה והיה מורה, מחנך ומנהל בית ספר בנתניה. לו ולמלכה נולדו שלושה בנים.

את העדות שמסר ליד ושם, סיים כך:

עברתי הרבה בחיים ... אבל אני אופטימי. ... אני מקווה שאנחנו על אף הכל נעבור את הקשיים... שכל המלחמות שהיו לנו, לא היו לחינם. גם ההשתתפות שלנו במלחמת העולם השנייה בכל מקום ... העם היהודי שכל כך סבל מכות מכל הצדדים, מכל הגויים, והנה במלחמה הזאת, העם היהודי, במסגרת צבאית, הבריגדה היהודית, הראה לגויים שהעם היהודי יודע להילחם, יודע לשמור על כבודו, יודע להקים מדינה, מדינה משלו ולא להיות מושפל בין הגויים.