ברטיסלווה בתקופת השואה
הגדוד השישי בצבא סלובקיה
ביוני 1939 הצטוו הקצינים והחיילים היהודים בצבא הסלובקי לעבור ליחידות עבודה מיוחדות הכפופות למשרד ההגנה. משרד הפנים רשם את הגברים היהודים בגילים 20-50 לשם גיוסם לעבודה בעתיד. בינואר 1940 אסר חוק השרות הצבאי על יהודים וצוענים להתגייס לשרות צבאי. הם היו אמורים להתייצב לעבודה פיזית ביחידות מיוחדות. יחידות החיילים היהודיים והמועמדים לשרות מקרבם ומקרב הצוענים היוו את "הגדוד השישי", שהיה כפוף למשרד ההגנה.
כאלף יהודים שרתו בשלוש פלוגות בגדוד השישי. הם היו כפופים ל"מפקדת יחידות העבודה" של הצבא בראשות האלוף לדיסלו בודצקי. באחת מהן שרתו שומרי מצוות רבים ונשמרה בו הכשרות. הפלוגות הועסקו בעבודות חפירה, סלילה ו-ויסות נהרות. אחת הפלוגות הועברה לזמן מה לפולין לתיקון דרכים. הגדוד עבר ממזרח סלובקיה לצפונה, להרי הטטרה הגבוהים, שתושביו האוונגלים התייחסו באהדה ליהודים. משם הועבר הגדוד לדרום-מערב, אל אזור הגבול עם אוסטריה.
באביב 1942, עם תחילת גירושם של יהודי סלובקיה למחנות ההשמדה, ברחו רבים מאנשי הגדוד. חלקם הצטרפו אל משפחותיהם שגורשו, חלקם ברחו להונגריה והיו שאימצו זהות ארית בחסות מסמכים מזויפים. משרד הפנים לחץ על הצבא לגרש את אנשי הגדוד לפולין, אך הפיקוד הצבאי ושר ההגנה, הגנרל פרדיננד צ'טלוש (Ferdinand Čatloš ), התנגדו לגירושם.
ביוני 1943 פורק הגדוד השישי בתום תקופת חובת השירות הצבאי של אנשיו. הממונה הסלובקי על מחנות העבודה דרש ממשרד ההגנה להעבירם למחנות העבודה סרד ונובקי. הצפיפות במחנות לא אפשרה להעביר את כולם ולכן הוקמו ארבעה מרכזי עבודה נוספים אליהם נשלחו היהודים מהגדוד השישי.
עם פרוץ המרד הסלובקי הלאומי, באוגוסט 1944, נמצאו כל מרכזי העבודה, למעט אחד, בתחום השליטה של המורדים. אסיריהם של מרכזי העבודה שוחררו והצטרפו למרד הסלובקי. מהם נפלו במרד.
ממשלת גרמניה