• הקדמה
• תולדות קהילת ברטיסלווה עד השואה
• ברטיסלווה בתקופת השואה
  • תחת שלטון סלובקי
  • מחנות עבודה ליהודים בסלובקיה
  • הגדוד השישי בצבא סלובקיה
  • גירושים
  • "קבוצת העבודה"
• קהילת ברטיסלווה אחרי השואה
• עקבותיהם נשארו
• וידאו

ברטיסלווה בתקופת השואה

קבוצת העבודה

6 בספטמבר 1942

הגורל רצה שלא נוכל להיות ביחד... אך אותו גורל גם רצה שבשנות הסבל הקשות ביותר של עמנו ממלאת אמך שליחות להקל על סבל גדול זה. אם אעבור תקופה קשה זאת, אני חושבת שאוכל לומר שלא חייתי את חיי לשווא. ברוח זו את חייבת לשאת את הפרידה, היות שמעל לכל סבל אישי עומד כלל ישראל.

גיזי פליישמן, ממכתבה לבתה עליזה (ליצי) בארץ ישראל
מתוך, מנהיגות בעת מצוקה, עמ' 88-89

בקיץ 1941 התגבשה בברטיסלווה קבוצה מחתרתית של אנשי ציבור שלימים נקראה "קבוצת העבודה". הקבוצה קמה במחאה נגד מדיניותו של ראש "מרכז היהודים", ארפד שבשטיאן, שציית ללא עוררין לשלטונות.

צפו בסיפורם

באביב 1942 ניסתה הקבוצה להביא להפסקת הגירושים של יהודים מסלובקיה לפולין. בקבוצה פעלו אנשים מזרמים שונים - ציונים, אורתודוקסים ומתבוללים. בראשה עמדו גיזי פליישמן והרב מיכאל דב וייסמנדל. לצדם פעלו אנדרי שטיינר, טיבור קובאץ', אוסקר נוימן והרב אבא פרידר. הם נעזרו בשורה של אישי ציבור ופעילי תנועות נוער.

כדי לנסות להפסיק את הגירושים שיחדו חברי הקבוצה גורמי מפתח בשלטון הסלובקי ובנציגות הגרמנית. בקיץ 1942 ניהלו חברי הקבוצה משא ומתן עם דיטר ויסליצני, נציגו של אייכמן בסלובקיה, ושילמו כופר נפש. הקשר הראשוני עם ויסליצני נוצר באמצעות קרל הוכברג, בוגד יהודי הממונה על עניינים מיוחדים ב"מרכז היהודים". מרבית חברי הקבוצה האמינו שבקיץ ובסתיו 1942 עלה בידם לעצור את השילוחים מסלובקיה על ידי השוחד ששילמו לוויסליצני ולסלובקים. למעשה, הגירושים מסלובקיה הופסקו בסתיו 1942 בשל שוחד ששולם למנהיגים סלובקים פשיסטים, התערבותם של שר החינוך, יוסף סיווק, ונגיד הבנק הלאומי הסלובקי, אימריך קרבש, שלא קיבלו שוחד, וכן התערבות הוותיקן ובישופים מקומיים שלא ראו בעין יפה את העובדה שנשיא סלובקיה, הכומר הקתולי יוזף טיסו, מעורב בגירוש יהודים.

ההפוגה בגירוש היהודים שכנעה את "קבוצת העבודה" בחיוניותו של השוחד. בעקבות כך יזם הרב וייסמנדל את "תכנית אירופה" – הצלת כל יהודי אירופה בתמורה לתשלום כופר נפש.הם בטחו בוויסליצני והאמינו שאם תגייס יהדות העולם את הכסף ייפסקו הגירושים. המשא ומתן בין הקבוצה לבין גורמי האס-אס נמשך מנובמבר 1942 ועד אוגוסט 1943. במהלכו יצרו חברי הקבוצה קשר עם ארגונים יהודיים באירופה ועם נציגות היישוב בקושטא בניסיון לקבל את הסכמתם לתכנית ולגייס את הכספים הדרושים. המשא ומתן עם הגרמנים הסתיים בלא כלום, ובדיעבד התברר כעוד אחד מצעדי הרמייה של האס-אס.

במסגרת המאמצים לעצור את גירוש היהודים מסלובקיה היו אנשי הקבוצה, ביוזמת אנדרי שטיינר ואוסקר נוימן, מעורבים בהקמת מחנות עבודה ליהודים בסלובקיה - סרד, נובקי ו-ויהנה - כדי לשכנע את השלטונות בחיוניות היהודים לכלכלת סלובקיה. כמו כן עסקה "קבוצת העבודה" בעידוד בריחה של יהודים מסלובקיה להונגריה, עד שזו האחרונה נכבשה במרס 1944, ובקליטת פליטים יהודים מפולין.

על אף אכזבתם מכישלון "תכנית אירופה" לא חדלו חברי הקבוצה מפעילותם להצלת יהודים. הידיעות על הרציחות בפולין הניעו את חברי הקבוצה לעקוב אחר גורל המגורשים ולסייע לנמלטים מפולין לסלובקיה במציאת מקומות מסתור ובתעודות מזויפות. בה בעת שקדו להפיץ את המידע על הרצח מתוך תקווה לסכל את הגירוש הצפוי של יהודי הונגריה.

אחת הפעולות הראשונות של "קבוצת העבודה" הייתה שיגור שליחים בעקבות המגורשים למזרח פולין, כדי לתעד את גורלם. עוד ביולי 1942 דיווחו השליחים על שיעור תמותה גבוה בקרב המגורשים והדגישו את הרעב כגורם עיקרי לתמותה. "קבוצת העבודה" העבירה מידע זה לאנשי הקשר שלה במערב. באוקטובר 1942 הגיעו ידיעות בדבר היעלמותם של יהודים שגורשו, ושוב שוגרו שליחים כדי לוודא את נכונות המידע. בנובמבר חזרו השליחים ודיווחו על הרציחות בבלז'ץ ובטרבלינקה. מאז ואילך העבירה "קבוצת העבודה" מידע על הרציחות, בעיקר במסגרת המגעים והפניות לחוץ לארץ בדבר הצלת יהודים. הרב וייסמנדל הצליח להבריק ליצחק שטרנבוך בשוויץ תמצית של "הפרוטוקולים של אושוויץ" ופנה בבקשה להפציץ את המחנה ואת מסילות הברזל המוליכות אליו. מאמציהם של חברי הקבוצה נכשלו, חלקם נעצרו ובשלהי 1944 גורשו מנהיגיהם, הרב וייסמנדל וגיזי פליישמן. הרב וייסמנדל הצליח לקפוץ מרכבת הגירוש, ואילו גיזי פליישמן נרצחה באושוויץ.