סיפורה של הקהילה היהודית בברטיסלווה

ברטיסלווה בתקופת השואה

קבוצת העבודה

פעילים בולטים בקבוצת העבודה

גיזי פליישמן, 1897 - 1944

גיזי פליישמן לבית פישר הייתה בשנות הארבעים לחייה בתקופת השואה, אם לשתי בנות, עליזה ויהודית, שעלו לארץ ישראל לפני המלחמה. היא עסקה בפעילות ציבורית בתחום הרווחה וההגירה היהודית. היא יסדה את הסניף הראשון של ויצ"ו בסלובקיה, הייתה חברה בהנהגת ויצ"ו ונציגתה בוועד הפועל של ההסתדרות הציונית בסלובקיה, והייתה אחת מהנציגים הציונים בג'וינט ופעילה בהיצ"ם.

כשהוקם "מרכז היהודים" בברטיסלווה, עמדה פליישמן בראש מחלקת ההגירה. במשרדה, סמוך לבנין ההנהלה הרשמית של המרכז, היו נפגשים אלה שלא היו מרוצים מהתנהלות "מרכז היהודים". אישיותה המיוחדת, נועם הליכותיה, כושר הארגון שלה והסולידריות שהפגינה הפכו אותה למנהיגת הקבוצה, אישה יחידה בין גברים. יחד עם הרב וייסמנדל שהיה קרוב משפחתה ואחרים פעלה להצלת יהודים בסלובקיה, להברחתם להונגריה ולהפצת מידע על ההשמדה.

פליישמן היתה מראשי הדוברים במשא ומתן עם הגרמנים למען הצלת יהודים. במסגרת פעילותה נפגשה מספר פעמים בהונגריה עם מנהיגים יהודים ופנתה אל נציג הג'וינט ונציג תנועת "החלוץ" מארץ ישראל שישבו בשוויץ, בניסיון לגייס כספי שוחד.

פעם אחר פעם סירבה להציל את עצמה. ב-15 באוקטובר 1944 נעצרה פליישמן והועברה למחנה סרד. ב-17 באוקטובר גורשה לאושוויץ עם הוראה מפורשת לשלטונות המחנה – "שיבתה אינה רצויה" (RU, שפירושו Rückkehr Unerwünscht). היה זה הגירוש האחרון מסלובקיה לתאי הגז. כאשר הגיעה הרכבת לאושוויץ הושמעו ברמקול שלושה שמות, האחד מהם – שמה של פליישמן. היא נלקחה על ידי שני אנשי אס-אס ולא נראתה עוד.

הרב מיכאל דב וייסמנדל, 1903-1956

הרב וייסמנדל היה רב אורתודוקסי מניטרה וחתנו של מנהיג הזרם האנטי ציוני הקיצוני של אגודת ישראל הבין-לאומית, הרב שמואל דוד הלוי אונגר.

באביב 1942, בעיצומו של גירוש יהודי סלובקיה להשמדה, נרתמו הרב וייסמנדל וחבריו ב"קבוצת העבודה" לנסות להציל את יהודי אירופה. הרב וייסמנדל היה מהוגי הרעיון של תשלום כופר נפש לאס-אס כדי להפסיק את הגירושים לפולין. ב־1944, לאחר הפוגה של שנתיים, חודשו המשלוחים מסלובקיה לאושוויץ. באוקטובר 1944 גורשו הרב וייסמנדל ובני משפחתו לאושוויץ. הרב וייסמנדל ברח מרכבת הגירוש והתחבא בבונקר באזור ברטיסלווה. לצורך הסוואת זהותו גילח את זקנו. וייסמנדל ניצל אך אשתו וילדיו נרצחו. אחרי המלחמה היגר וייסמנדל לארצות הברית.

אנדרי שטיינר, 1908 - 2013

שטיינר היה אדריכל, ראש מחלקת הבנייה של "מרכז היהודים". הוא תמך בהקמת מחנות עבודה ליהודים בסלובקיה והיה מעורב בתכנונם והקמתם. שטיינר היה חבר "קבוצת העבודה" וניהל את עיקר המו"מ עם דיטר ויסליצני. בספטמבר 1944 שהה באזור שנשלט על ידי המורדים ולא חזר לברטיסלווה. אחרי המלחמה התגורר בארצות הברית.

ד"ר טיבור קובאץ'

קובאץ' היה יהודי מתבולל. הוא פעל באגף הסעד ב"מרכז היהודים" בברטיסלווה בנושאי עבודה והיה חבר ב"קבוצת העבודה". כשהחלו גירושי המשפחות עמד קובאץ' בראש מחלקת הערעורים בניסיון למנוע גירוש שרירותי של בעלי תעודות חסות. באוקטובר 1944 היה קובאץ' יעד למעצר, אך הוזהר והסתתר. לאחר המלחמה היה העד המרכזי במשפטו של ד"ר אנטון ואשק ממשרד הפנים הסלובקי, הממונה על גירוש יהודי סלובקיה להשמדה.
קובאץ' התאבד בשנות ה-50 בצ'כוסלובקיה.

ד"ר אוסקר (ירמיהו) נוימן

ד"ר נוימן היה פעיל ציוני, חבר הנהלת המפלגה היהודית הלאומית בסלובקיה וראש התנועה הציונית בסלובקיה בתקופת המלחמה. הוא היה ממונה על מחלקת ההכשרה של "מרכז היהודים" בברטיסלווה ולימים עמד בראש "מרכז היהודים". חבר ב"קבוצת העבודה". נוימן גורש לטרזין ושרד. אחרי המלחמה נבחר ליו"ר הראשון של ההסתדרות הציונית בצ'כוסלובקיה ועלה לארץ ישראל ב-1946. נפטר בארץ ב-1981.

אברהם אבא פרידר 1911-1946

הרב פרידר שימש כרבה של קהילת נובה מסטו נאד ואהום ().מאוחר יו"ר ברית קהילות "ישורון"ופעיל "קבוצת העבודה". בשנים 1942- 1944 היה בין התומכים בהקמת מחנות עבודה ליהודים בתוך סלובקיה כדי למנוע את גירושם להשמדה. את קשריו המיוחדים עם שר החינוך הסלובקי, יוזף סיוואק, ניצל להעברת בקשות ולקבלת מידע שסייע להצלת יהודים. בנוסף יזם פרידר את המעקב אחר גורל המגורשים לפולין וניסה לעמוד עמם בקשר. פרידר שרד את המלחמה אך אשתו ובתו נספו. נפטר בברטיסלווה ב-1946.

וילהלם פירסט, 1891 - 1944

וילהלם (בנימין זאב) פירסט היה מנהל בנק בברטיסלווה לפני המלחמה. ב-1939 פוטר ועבד זמן מה בג'וינט. כשהוקם "מרכז היהודים" בברטיסלווה היה וילהלם מנהל מחלקת הכספים ומאוחר יותר פעיל ב"קבוצת העבודה". בקיץ 1944 נשלח עם רעייתו אולגה ושתי בנותיו לאושוויץ. וילהלם ואולגה אשתו נספו, הבנות שרדו ועלו לישראל.