זאָג ניט קײן מאָל אַז דו גײסט דעם לעצטן װעג (אל נא תאמר הנה דרכי האחרונה)

השיר הוקלט עבור הוועדה ההיסטורית היהודית במינכן ב-1946.  בפתיחת השיר מכריז שמרקה קצ'רגינסקי על השיר ואומר שהוא כתב את מילותיו. עובדה זו איננה נכונה.

השיר מבוצע על ידי בטי סגל המלווה באקורדיון על ידי עקיבא דייכס.

השיר פורסם פעמים רבות. הוא השיר  הראשון הפותח את אוסף השירים "לידער פון געטאס און לאגערן" (1948, מילים בע' 3 ומנגינה בע'  361). שמו של הספר "מיר זיינען דא" (אנחנו כאן, 1983, ע' 94) לקוח מהפזמון של השיר. השיר מופיע בתרגומו העברי של המשורר אברהם שלונסקי (שתרגם אותו כבר ב-1945)  בספר "מן המצר קראתי" (1954, ע' 189, טקסט בלבד), באסופה "מן המצר" (1987, ע' 98, עם המנגינה) ובאסופות רבות אחרות. לכבוד יובל החמישים של הירש גליק פורסמה חוברת מיוחדת על השיר, אותה ערך ליזר ראן, "המנון המרידה היהודית" (ניו-יורק, 1972), ובה הסבר על השיר ותרגומים של השיר למספר שפות. 

המנון הפרטיזנים נכתב על ידי הירש גליק ליחידת הפרטיזנים היהודית של גטו וילנה, FPO, והפך להמנון המרד היהודי. ההמנון הושר בגטו וילנה ובקרב הפרטיזנים של וילנה ונפוץ בקרב היהודים שהיו במחנות עבודה, במחנות ריכוז ובקרב קבוצות פרטיזנים אחרות. השיר הפך להמנון המושר בעצרות זיכרון ליום השואה בישראל ובארצות אחרות. 

השיר מעודד ומשבח את הגבורה והמרד.  השיר מהווה עדות לסבל ולהקרבה של היהודים למען החופש ועל כן יש להמשיך ולשיר אותו  מדור לדור.

המנגינה לקוחה משיר שנכתב לסרט בשם "בנים של העם העמל" שהופק ב-1937 והפך ללהיט.  המנגינה היא בקצב המארש, עם מקצב מנוקד המתאים לשירים מן הסוג הזה. השיר מיועד לשירה בצוותא.