תולדות קהילת וולברום עד השואה
תרבות וספורט
מוסיקה
מוסיקת כליזמרים
"וולברום היתה רק פינה זעירה ונדחה בעולם היהדות של מזרח אירופה, בה היו שרים זה דורות שירים וזמירות. לחתונה היו קוראים "חאסענע", והנגן נשא את השם "כליזמר" סתם, ולעולם לא היה אדם טועה במשמעותו של השם. גם בוולברום ידע הכליזמר לשמור – מתוך שאיפת הקיום – על דמותו ועל נפשו בכל התנאים ולשמור על מסורת מקובלת הקובעת "צורות חיים מקודשות" לפרטיהן. ממעבה הקיום היהודי שבאירופה המזרחית, על החול והקודש שבו, התנשא דמותו של הכליזמר ששאב כוחו מהגניוס העשיר של העם. הכליזמר לא היה אלא הנגן הקמאי, שחי בתוך עמו, למען עמו ובזכות עמו. הנגינה היתה נחלתו... כלי הנגינה היה לו לבית קיבול שלתוכו הכניס את כל רגשות לבו ואת כל נפשו, יגונו וששונו...
יהודי וולברום היו נמשכים בנפש חפצה אחרי נגינתם של הכליזמרים, חיבבום והעריצום, ושעה ארוכה עמד תמיד קהל המסובים בסימן הרושם הכביר של צלילי הקסם מתחת ידו של הכנר. מבחינה זו לא היתה וולברום שונה מערים אחרות, והיא יכלה להתפאר בלהקת הכליזמרים שלה, ששבחה נתבלט בכל הסביבה ולא נפלה בכושרה מתזמורות מפורסמות בשעתן בערים אחרות יותר גדולות. חברי הלהקה היוו כמעט משפחה גדולה אחת, דאגו זה לזה, והיתה להם אפילו שפה משותפת משלהם שהשתמשו בה בשעת חתונות בנוכחותם של אנשים מן הצד...
החתונה, שמחה משפחתית, הכניסה לתוך החיים החדגוניים של קהילות ישראל שוני של קצב ודופק בעל רושם כביר. לעת החתונה ניתן פורקן מלא לאימפולסיביות הצבורה בלבותיהם של הבריות, שהיתה כבולה בכל ימות השנה. בשעת חתונה היו יהודי הערים באים במגע כביכול עם עצמם כמות שהם ועם עולמם ומלואם. יסוד החדווה שבהם מצא כאן פרקנו לאור היום שכיוון לכך את הקצב... במנגינות ה"הושבה" של הכלה הגיעה שעתו של הסולן האמן רב-החסד לדובב את דמיונו המוסיקלי ולעורר רגשנות מיוחדת לאותה שעה ובכי שפרץ עם שמיעת צליליהם הראשונים של הכליזמרים. המנגן השכיל בלא התאמצות יתירה לכוון לבותיהן של המאזינות לו להתייפח בבכי. בן רגע מתחלפת התמונה לפי רמז שניתן לכליזמרים. "מארש החופה" המבשר את בואם של הגברים מוציא את הכלה מסבך החלומות בהקיץ ומעוררה לקראת הקידושין ההולכים ומתקרבים. עם צלילי המארש העליז מוליכים את החתן ואת הכלה לחופה. הקידושין נערכים כסדרם וכהלכתם לפי המסורת העתיקה והמקודשת. ברגע שנשלמו הקידושין פורצת המנגינה שוב, ובלוית הלהקה כולה נשמעות מכל פה קריאות מזל טוב."
מ. גשורי מתוך וולברום עירנו
ספורט
"מאז שבוולברום היתה מורגשת התעוררות כללית בין הנוער ליקיצה ולפעולה לאומית אחרי המלחמה הראשונה, אי אפשר היה להכיר את הנוער, שהתחיל לשאוף לדפוסי חיים חדשים. הוא לא אבה להמשיך בדרך בה הלך הדור הקודם, ולא ראה יותר בדרך זו תכלית ועתיד להמשך קיומו. הלימוד בבית-המדרש היה נחלת יחידים ורוב רובו של הנוער רצה לזקוף ראשו ולייצב גבו. הוא העמיד לו למטרה לעשות תעמולה ולארגן את הנוער לחינוך פיסי..."
ש. ברקאי, מתוך וולברום עירנו
הספריה
"ספרית "קולטורה" הכילה כ-2500 ספרים,רובם ביידית, חלק מסוים בפולנית, חלק קטן בעברית ובשפות אחרות. עסקניה עמלו וחיפשו דרכים כיצד להגדיל מפעם לפעם את מספר הספרים. היו מסדרים מסיבות נשפים לטובת הספריה: בקיץ – בגן העירוני של מיראנוביץ, ובחורף – באולם מכבי אש. תוך ויכוח על הדרכים לקנית ספרים נשמעו הצעות שונות. ואכן תוך מסירות הדואגים לדבר התרבו ההכנסות. בויכוח נתעוררה השאלה: איזה ספרים לקנות. הרוב היה בעד ספרים ביידית, והציונים דרשו לקנות ספרים בעברית. הויכוח היה סוער וממושך. לבסוף הגיעו לידי הסכם: ספרי יידית לקנות 70%, פולנית - 15%, עברית - 10%, והשאר בשפות אחרות."
ש. ברקאי, מתוך וולברום עירנו