תולדות קהילת וולברום עד השואה
מבט לאחור
"מילדותנו הקדומה ידענו מפי הורינו ובמיוחד מפי ה"רבי" שלנו ב"חדר", כי אנחנו היהודים בגלות, ומצפים למשיח צדקנו שיבוא ויגאלנו ויעלנו לארץ ישראל, ואז הן ידוע הדבר בוודאות גמורה שכל וולברום היהודית על בתי התפילה ובתי המגורים שלה יועלו אף הם לארץ הקודש. יחד עם זה היינו מושרשים בהרגשתנו ובמעמקי נפשנו בוולברום מולדתנו, כאילו מששת ימי בראשית נבראו כאן אותן שתי כיכרות רחבות ידים שבהן נזרעו, נשתלו, וצמחו ועלו חיי החומר והרוח של קהילת וולברום."
נתן חפשי מתוך וולברום עירנו
"יהודי וולברום היו יהודים שלמים, בעלי נוסח וחתם משלהם, ואנשים שלמים, גם חסונים ובריאים בגוף ובנפש. והיה חן יהודי וטעם אנושי בחייהם, על אף הנחשלות שבתנאי הקיום, על אף הפיצול הרוחני שהעמיק, יהודים מקדשי השם בדרכים שונות, אוהבי ישראל מטבע ברייתם ואוהבי אדם וחותרים לאמת ולגאולה ותעודה זו הפיצו בכל מקומות הגירתם. וכאן המקום לגלות תכונה חשובה בנפש יהודי וולברום, היא תכונת ההגירה בפנים פולין. יהודי וולברום אהבו את הדוגמה של "ויסעו ויחנו" ולא הסתפקו בארבע אמות של עירם. הם היו עוזבים בהמון את וולברום ומתיישבים בכל עיר ועיירה בפולין ועוסקים בכל מיני עסקים ועבודה. לא היתה כמעט עיר ועיירה בפולין שבהן לא ישבו יהודים מוולברום, והם הוציאו מוניטין לעירם- מכורתם באורח חייהם הנעלה והטוב. אפשר לקבוע, שיותר מה שישבו יהודים בוולברום עצמה – כחמשה אלפים נפש – ישבו יהודים וולברומאים בתחומי פולין. בוולברום עצמה לא ניכר היה חסרונם של היוצאים אותה. להיפך. הם הביאו ברכה לקהילה ועזרו להחיש סידור ופרנסה לקרוביהם שבעיר. ובמקומות מגוריהם החדשים צוינו לטוב בחריצותם וביושרם, ובענוותם והסתפקותם במועט."
מ.ש. גשורי מתוך וולברום עירנו