תולדות קהילת וולברום עד השואה

ציונות ופוליטיקה

ציונות – רוחות חדשות

"ראשית העבודה הציונית היתה בשנת תרע"ה בבית המדרש. החלו להגיע עיתונים. נתחדשו קשרים עם תרבות המערב, ההתעוררות הכללית של הנוער והאינטליגנציה ברוסיה ופולין כולה שהשפיעה גם על הנוער היהודי לא פסחה על הנוער היהודי בוולברום. וכשרק הורגשה אווירת החופש קמו אחדים מהנוער והחלו לארגן קריאה בספרות עברית חילונית, כמו בספרי אברהם מאפו, פרץ סמולנסקין, א"ש פרידברג, שירי יל"ג, מנדלי מו"ס, שלום אש, יעקב דינזון, שלום-עליכם, "לאן" למ"ז פייארברג. כולם היו קוראים בחשאי, בלי שאף אחד ידע מהשני. המשיכו ללמוד גמרא. ההשכלה החלה לחדור לעיר. הניצנים הראשונים של אור ההשכלה נתגלו בעובדיה גוטליב ואברהמ'טשה שטארק (שניהם בישראל). בשנת 1916 נערכה אזכרה ראשונה לד"ר הרצל בעיר. בשנת 1917 נוסד תמחוי זול בידי ההסתדרות הציונית, אחרי שהחלו להגיע פליטים יהודים מנפות הספר.

הנוער בוולברום היה צמא להשכלה ולהסברה לאומית והיה קורא כל מה שאפשר היה להשיג בעיר. אחדים מהנוער קמו וייסדו ספריה, אחרי שקבלו רשיון לכך, ומיד החלו לאסוף ספרים ואף להביא כאלה מן החוץ. הספריה היתה זמן רב היחידה בעיר והיתה משותפת לכל הנוער בלי הבדל מפלגה והשקפה. גם כל הפעולות התרבותיות, כגון הקראות בשבתות, נשפים בימי דפגרי, הבאת מרצים מערי המרכז וכו' התרכזו סביב הספריה היחידה הזאת. אך "שלום הבית" כבר לא היה שלם. עוד בתקופת הכיבוש האוסטרי כבר פעלו כל המפלגות באופן לגאלי וניהלו פעולות מפלגתיות אינטנסיביות. גם כל הפעולות התרבותיות שנעשו מקודם במסגרת הספריה ובשמה נעשו עכשיו על ידי כל מפלגה לחוד. וכן התקיימו "חוגים דרמטיים" שונים שהשתדלו להכניס בצורה נאה ותרבותית, בחיים האפלים והעגומים של יהודי וולברום קצת בידור וקורט של אורה ושמחה. בני הנוער הלכו ברחובות העיר בקצב צבאי ושרו שירים עברים יפים. סדרו הרצאות והקראות. בין המרצים עסקן פועלי ציון שמעון לובלסקי מניבקה-סוסונוסיץ ואחרים."

ש. ברקאי מתוך וולברום עירנו

פוליטיקה

הבחירות למועצת העיר (20 ביוני 1932)

"גם הרחוב היהודי נכנס לאמביציה וקרה נס: אנשי ה"אגודה", הציונים והאומנים הגיעו ביניהם לידי הסכם על רשימה מאוחדת. אך חסידי פינטשוב לא היו שבעי רצון, וכמוהם חסידי אלכסנדר עם ה' טרלה בראשם. והודות לפיצול והקולות היהודיים לפי שלוש רשימות הפסיד הרחוב היהודי האזרחי נציג אחד. וברחוב- הפרולטריון היהודי אשר בוולברום? גם שם לא הופיע מלאך השלום לקרב את הלבבות, בהתאם לסיסמא המפוצצת המקובלת "פועלי כל הארצות – התאחדו!" ודבר הגוש המאוחד לא יצא לפועל בעקב חלוקת המנדטים, ומשום כך הפסידו שני נציגים יהודים פרולטריים. המועצה החדשה השניה במספר היותה אפוא רוב פולני של 14 נגד 10 יהודים, ללא התאמה עם הפרופורציה. התוצאות בבחירות היו כדלקמן: רשימת ה"בונד" קבלה 139 קול, ללא קבלת נציג. רשימת פו"צ (פועלי ציון) שמאל קבלה 197 קול, עם נציג אחד. רשימת פו"צ ימין קבלה 103 קול, ללא קבלת נציג. רשימת חסידי אלכסנדר קבלה 476 קול עם שלושה נציגים. רשימת חסידי פינטשוב קבלה 92 קול ללא נציג. הבלוק המאוחד קבל 893 קולות עם ששה נציגים. כדאי להעיר שבבחירות השתתפו 96 אחוז מן הבוחרים."

ש. ברקאי מתוך וולברום עירנו

ועד הקהילה היהודית

"בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, בתקופת השלטון הפולני העצמאי, היה בוולברום ועד-קהילה שנבחר בבחירות דמוקרטיות. הבחירות היו כלליות (בלי הבדל בין משלמי מסים לשאינם משלמים), שוות וחשאיות, ורק לנשים לא הייתה זכות בחירה, כי לפי החוק היה לקהילה אופי דתי. הבחירות התקיימו אחת לארבע שנים, ונוסף לחברי הועד שנבחרו היה רב העיר חבר באורח אוטומטי בכל ועד-קהילה. בבחירות לועד הקהילה היה חלק ניכר לרשימת ה"אגודה", כי בעיני היהודי הפשוט נראתה הקהילה כמוסד דתי, שהשלטון בו צריך להיות בידי יהודים דתיים. מטעם זה היו"ר או סגנו נבחר כמעט תמיד מרשימת ה"אגודה". ועד-הקהילה קיבל אוטונומיה וזכות לנהל את העניינים המיוחדים הדתיים היהודיים והיה אחראי ישר בפני השלטון המקומי. לקהילה היתה הרשות למנות רבנים, שוחטים, לנהל את בית הקברות (באמצעות חברה-קדישא) ומוסדות דתיים אחרים, כמו בתי כנסיות, בתי  מדרשות ובתי ספר; להטיל מס על האוכלוסייה בכדי שיוכלו לקיים כל הארגונים והמוסדות, לעבד ולייצג את התקציב לאישור הממשלה."

ש. ברקאי מתוך וולברום עירנו