תולדות קהילת וולברום עד השואה

חיי דת

בית הכנסת

"...הבניין הענקי של בית הכנסת עמד תמיד חשוך ומלא סודות, הוא הפיל את אימתו על כולם. אגדות שונות נרקמו סביב בית הכנסת. האגדה מספרת: בכל לילה אחר חצות באים המתים להתפלל, אלה שלא מצאו את מנוחתם באים למצוא תיקון לנשמותיהם. הם מוציאים את ספרי התורה מארון הקודש וקוראים את התורה.

ולכן, מי שעובר בלילה דרך בית הכנסת, חייב לגשת לשער ולדפוק שלוש פעמים שיהיה שהות למתים להסתלק. במקרה ולא תדפוק – יכולים המתים לקרוא אותך לתורה ואז מי יודע מה תהיה אחריתך. מספרים, לפני שנים רבות שכח השמש איזה חפץ בבית הכנסת ומאוחר בלילה הוא נזכר בזה, נכנס לבית הכנסת מבלי לדפוק. אל תשאלו לסופו המר; מה שראה שם לא סיפר לאיש ולא עברה שנה והשמש מת.

נערים קטנים ולפעמים גם יותר גדולים, פחדו לעבור בלילה ע"י בית הכנסת. וסימן מובהק לכל האגדות האלו היה: בפתח בית הכנסת לא הייתה מזוזה. כשם שאני נזכר את המורא והפחד שהטיל עלי הבניין הזה בימי נעורי – אני מזדעזע גם עכשיו.

הפחד הזה והאגדות שנרקמו סביבו באו להזכיר לנו כי יש דין ויש דיין הצופה על כל באי עולם וכי בקרבת מקום משתרע בית העלמין הישן ודי לחכימא ברמיזא... סוף כל אדם למות."

משה לובלינג מתוך וולברום עירנו

בית המדרש

"...ולא רק עבור הבחורים היוה בית המדרש המעין העיקרי שהזין את חייהם. גם ליהודי הפשוט שמש בית המדרש כקרש קפיצה. בכל זמן שרבו התלאות והדאגות – רץ היהודי לבית המדרש. כאן שכח את כל דאגותיו. כאן יכול היה שעות ארוכות להתהלך הלוך ושוב עם ידים שלובות לאחור באין מפריע. כאן יכול היה להקשיב לרכילות המתהלכת על אחרים או לשוחח על עניינים כלליים כמו: בחירות לרב חדש, קבלת שוחט לעיר, חזן וכו'.

...בבית המדרש היה קיים מקור הידיעות והחדשות מהעיר ומהעולם, וכל אחד חיוה את דעתו בבעיות ובעניינים העומדים ברומו של עולם.

בית המדרש היה משובץ משלושת צדדיו בחלונות רחבים וגדולים, ומהצד הרביעי דלת כניסה פתוחה לכל עובר אורח, תלמידי חכמים, בחורי ישיבה, סתם יהודים ושובבים קטנים. עבור כולם היתה הדלת פתוחה.

אינני מתיימר לתאר תאור ממצה את בית המדרש, משום שסוג כתיבה כזה פירושו: להמחיש אורח חייהם של אלפים יהודים, חייהם החדגוניים מחד וחיים סוערים ורבגוניים מאידך. אני רוצה להיזכר בזמנים, בהם ביליתי את שנות נעורי בלימוד גמרא בבית המדרש. שולחנות וספסלים היו מוצבים בצורת חית לשלושת צדדיו ומסביב לשולחנות ישבו בחורים מכל הגילים ולמדו בהתלהבות. כל אחד למד בניגון מיוחד בגון קולו המיוחד וכל הקולות בניאנסים שונים התמזגו לסימפוניה גדולה אחת.

היינו עדים יום יום לתופעה כזאת, סוחרים שסגרו את חנויותיהם ובעלי מלאכה שהניחו את מלאכתם באו לבית המדרש להתפלל מעריב. ואחרי התפילה עמדו או ישבו שעות ארוכות להקשיב ללמודיהם ולקולותיהם הערבים של הבחורים. הרגשה נעימה אפפה אותם בשמעם את הניגונים הנפלאים שבקעו והפריעו את דממת הלילה. ניגונים שספרו על געגועים טמירים ועל שאלות וחידות בלתי נפתרות."

משה לובלינג מתוך וולברום עירנו

חסידים

"החסידות התקיימה למעשה בוולברום מאז יסוד החסידות בפולין ובין תלמידיהם וחסידיהם נמצאו גם מחסידי וולברום, שלא נפחדו מאיומי המתנגדים שנמצאו בכל מקום... בוולברום היה ריכוז של חסידים ואנשי מעשה שחוברו בהם דתיות עמוקה, מוסריות איתנה וחסידות שורשית... רובם היו אנשי עמל ועבודה, מעין "פרולטריון חסידי".

רבני וולברום הראשונים היו כנראה קשורים בקשר חזק עם קהילת קרקוב. ידוע שאחד מרבני וולברום, רב בשם מנחם נחום בנימין, ביקש להיקבר בקרקוב."