ערב מלחמת העולם השנייה חיו ברמברטוב כ-2,000 יהודים שהיו כעשירית מתושביה. רובם התפרנסו ממסחר, ממלאכה וממתן שירותים לנופשים. הם הסתייעו באיגודים מקצועיים, בחברות צדקה וסעד ובקופת גמ"ח. עם מוסדות החינוך היהודי נמנו חדרים מסורתיים, תלמוד תורה, ישיבה קטנה ובית ספר לבנות "בית יעקב", מיסודה של אגודת ישראל. בעיר פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות והקימו מרכזי הכשרה חלוצית, ופעלו בה גם אגודת ישראל ותנועת הנוער שלה וגם הבונד. בעיר היו ספריות של הציונים ושל הבונד, וניתנו שיעורי עברית בלימודי ערב. כמו כן פעלו בעיר חוג דרמה ותזמורת.
ב-1 בספטמבר 1939 הפציצו הגרמנים את רמברטוב וכמה מתושביה נהרגו. יהודים רבים ברחו לוורשה* ולמזרח פולין. ב-12 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את רמברטוב והחלו לבזוז את רכוש היהודים ולחטוף יהודים לעבודת הכפייה. בדצמבר 1939 הטילו הגרמנים על היהודים כופר ודרשו מהם לספק 50 עובדי כפייה מדי יום. הגרמנים מינו בגטו יודנרט בראשותו של מאיר טננבוים.
ב-1940 הוקם ברמברטוב גטו מגודר. בשל המחסור במזון התגנבו תושבי הגטו מבעד לגדרות התיל כדי לסחור עם המקומיים. ביולי 1940 היו ברמברטוב 1,380 יהודים, ובהם 274 פליטים מקליש (Kalisz) ומשיירדז (Sieradz). בתחילת 1941 הגיעו לרמברטוב כ-300 פליטים יהודים מלודז'.
בנובמבר 1941 הגיע מספר היהודים ברמברטוב לכ-1,800. היודנרט הקים מטבח ציבורי, וחולקו בו מדי יום כ-600 ארוחות חמות. הקצבים בגטו סיכנו חייהם בהשגת בקר לשחיטה, הקימו קואופרטיב וסיפקו בשר גם לגטו ורשה. יהודי רמברטוב נשלחו לעבודות כפייה במחנה פוליגון (Poligon) ובמחנה פוצ'יסק (Pocisk).
באוגוסט 1942 גירשו חיילים גרמנים ושוטרים אוקראינים ופולנים את יהודי הגטו לפלניצה-מיידז'שין (Falenica-Miedzeszyn) ומשם למחנה ההשמדה טרבלינקה.
ברמברטוב נשארו שני מחנות עבודה, והובאו אליהם יותר מ-1,000 יהודים משרידי הגטאות שחוסלו בסביבה. ביוני 1943 רצחו אנשי הגסטפו כ-1,000 מיהודי המחנות האלה, ובאוגוסט 1943 רצחו את 50 היהודים האחרונים שעוד היו ברמברטוב.
