המכון הבין-לאומי לחקר השואה

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בשידלוב כ-660 יהודים – כרבע אוכלוסייתה. רובם התפרנסו ממסחר וממלאכה. בעיירה פעל סניף של התנועה הציונית.
הגרמנים כבשו את שידלוב בספטמבר 1939. הם החרימו רכוש של היהודים וחטפו יהודים לעבודת הכפייה. בית הכנסת נהרס.
במאי 1940 הוקם בשידלוב יודנרט. לאחר זמן מה העבירו הגרמנים לשידלוב פליטים יהודים מפלוצק (Plock). עם פלישת הגרמנים לברית-המועצות בקיץ 1941 הגיע מספר היהודים בשידלוב לכ-1,500. היודנרט פתח מטבח ציבורי בעזרת ארגון יס"ס בקרקוב.
ב-1 בינואר 1942 הוקם בשידלוב גטו, ותושביו הורשו לצאת ממנו רק לצורך עבודה. בחורף 1941/42 שרר בגטו רעב כבד והתמותה בו הייתה גבוהה.
הגטו חוסל בראשית אוקטובר 1942. אנשי ס"ס וכוחות עזר אוקראינים כיתרו את הגטו והיהודים נצטוו להיאסף בכיכר העיר. כמה מהיהודים ניסו להסתתר בעליות גג ובמרתפים, אך רובם נתפסו ונרצחו בו במקום. כ-1,000 מיהודי הגטו הועברו לגטו חמיילניק (Chmielnik) ומשם גורשו כעבור ימים אחדים למחנה ההשמדה טרבלינקה.