המכון הבין-לאומי לחקר השואה
האנציקלופדיה של הגטאות
+ חיפוש במאגר
חמיילניק (Chmielnik)
מקום לפני המלחמה: עיירה בנפת בוסקו (Busko), מחוז קילצה (Kielce), פולין
מקום בזמן המלחמה: גנרלגוברנמן, מחוז רדום
בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו בחמיילניק כ-6,000 יהודים – כ-80 אחוזים מאוכלוסייתה. הם התפרנסו ממלאכה וממסחר, בעיקר בענפי ההלבשה, המזון, העץ והבניין, והיו להם איגודים מקצועיים. קופת גמ"ח שקיבלה את תמיכתם של הג'וינט ושל יוצאי הקהילה בארצות-הברית סייעה לנזקקים.
מפלגות ציוניות ואגודת ישראל קיימו פעילות פוליטית. כמו כן פעלו בחמיילניק ישיבות, בית ספר של "בית יעקב" ובתי ספר יידישאים כלליים ועבריים שנפתחו ונסגרו לסירוגין.
הגרמנים נכנסו לחמיילניק ב-5 בספטמבר 1939. כבר בימי הכיבוש הראשונים רצחו הגרמנים יותר מ-70 יהודים, ובהם כמה עשרות פעילי ציבור, שריכזו באחד מבתי המדרש בחמיילניק והעלו אותו באש. זמן קצר אחר כך החלו הגרמנים בגיוס יהודי העיירה לעבודת כפייה.
כשבוע לאחר הכיבוש הטילו הגרמנים על הסוחר אברהם לנגוולד (Langwald) להקים יודנרט. לאחר שהדבר לא עלה בידו, כינסו הגרמנים בביתו 18 מראשי הקהילה לפני המלחמה והודיעו להם שמעתה יהיו חברים ביודנרט בראשותו של לנגוולד.
בתחילת 1940 הוטלו על היהודים הגבלות תנועה, הושת עליהם תשלום כופר גבוה, והם חויבו לשאת טלאי צהוב. בתחילה היו החטיפות לעבודת הכפייה לא מבוקרות, אך כעבור חודשים מספר הוקמה ביודנרט מחלקת עבודה שהוטל עליה לספק לגרמנים מכסה קבועה של עובדי כפייה ולשלם את שכרם. משה (מונייק) פסטרנק, ששלט היטב בשפה הגרמנית, התמנה למתווך בין השלטונות ליודנרט, ואחר כך גם למפקד שירות הסדר היהודי.
במרס 1940 בא מרדכי אנילביץ' מוורשה לחמיילניק במסגרת סיור מחתרתי שלו בין קִני השומר הצעיר באזור. הוא פגש צעירים חברי התנועה ועדכן אותם בפעילות המחתרתית היהודית. לאחר ביקורו נמשך הקשר בין חברי התנועה בחמיילניק למרכז בוורשה.
בקיץ 1940 העבירו הגרמנים לחמיילניק פליטים יהודים רבים מהכפרים והעיירות שבסביבה וגם משטחי מערב פולין שסופחו לרייך. הפליטים הגיעו לעיירה בחוסר כל, והתשלום הזעום שקיבלו על עבודת הכפייה היה להם מקור פרנסה חיוני.
בנובמבר 1940 שילחו הגרמנים כמה מאות יהודים לעבודה באזור ביאלה פודלסקה (Biala Podlaska). משלחת של היודנרט שיצאה למקום דיווחה על התנאים הקשים השוררים בו, ובהתערבות היודנרט נאסף סכום כסף גדול והועבר לגרמנים כדי להחזיר את העובדים לחמיילניק. רוב העובדים שחזרו היו חלשים וחולים וקצתם מתו מטיפוס.
באפריל 1941 רוכזו יהודי חמיילניק בגטו. הגטו לא גודר, אך נאסר על היהודים לצאת מתחומו. הפרנס שמואל זלצמן החליף את לנגוולד שהועבר מתפקידו. בין מרס למאי 1941 ושוב בנובמבר 1941 הגיעו לחמיילניק עוד מאות פליטים יהודים, ובסוף 1941 הגיע מספר היהודים בגטו לכ-9,000. חודשים מספר לאחר הקמת הגטו פרצה בו מגפת טיפוס, וכ-100 מתושביו מתו בה. היודנרט הקים ועד עזרה לסיוע לפליטים, ויס"ס הפעיל מטבח ציבורי. בעזרת טא"ז הקים היודנרט גם בית חולים של 400 מיטות.
בקיץ 1941 נפתחו בגטו בהוראת הגרמנים בתי מלאכה ונרתמו לייצור לטובת מאמץ המלחמה שלהם. היודנרט פעל לשכנוע היהודים שעבודה בבתי המלאכה עדיפה על עבודה מחוץ לגטו.
בתחילת קיץ 1942 שב אנילביץ' לבקר בחמיילניק והביא עמו ידיעות קשות על המצב בוורשה ועל מחנות ההשמדה. הוא קרא לפעילי תנועות הנוער בגטו להיערך להתנגדות. בחודשים הבאים הגיעו לחמיילניק ידיעות על חיסול הגטו בקילצה ונפוצו שמועות על גירוש יהודי ורשה לטרבלינקה, אך הן התקבלו בחוסר אמון. הממונים הגרמנים פעלו להרגעת תושבי הגטו והבטיחו להם שמי שימשיך לעבוד – ישרוד.
ב-1 באוקטובר 1942 גורשו מהגטו כ-1,200 צעירים למחנה עבודה בסקרז'יסקו-קמיינה (Skarzysko-Kamienna), ועוד כ-40 – למחנה עבודה בקילצה. כעבור יומיים, ב-3 באוקטובר 1942, הגיעו לגטו חמיילניק 1,270 יהודים שגורשו מהעיירות שידלוב (Szydlow), פישניצה (Pysznica), בוגוניה (Bogonia), פיוטרקוביצה (Piotrkowice) ופינצ'וב (Pinczow).
ב-5 באוקטובר 1942 הקיפו את הגטו כוחות ס"ס בפיקודו של הנס גייר (Hans Gaier) בסיוע של כוחות עזר אוקראינים, ליטאים ולטווים. באקציה אלימה ביותר שבוצעה למחרת בסיוע השוטרים היהודים הובלו מהגטו כ-8,500 יהודים לעיירה חנצ'יני (Checiny), מרחק 45 קילומטרים מחמיילניק. מאות מהם נורו למוות בדרך, והנותרים גורשו לטרבלינקה. עוד כ-500 יהודים, ובהם זלצמן ראש היודנרט, נרצחו בגטו במהלך האקציה.
בבניין היודנרט שבגטו הותירו הגרמנים 72 יהודים. משימתם הראשונה הייתה לקבור את מאות הגופות שנותרו בגטו. בתוך ימים אחדים הצטרפו אליהם מאות יהודים שבזמן האקציה הסתתרו ביערות הסביבה, ובתוך ימים מספר נוצר במקום גטו קטן ובו כ-700 יהודים. ליאון קורלניק (Koralnik) מונה לראש היודנרט. ב-5 בנובמבר 1942 נעשתה בגטו אקציה ומרבית תושביו, פרט ל-75 שנותרו לאחר סלקציה, הועברו לסטופניצה (Stopnica). רבים מהמגורשים הצליחו להימלט בדרך וניסו לשרוד במסתור.
הגטו חוסל באקציה ב-20 בדצמבר 1942 וכמעט כל תושביו גורשו לסנדומייז' (Sandomierz).