המכון הבין-לאומי לחקר השואה

Poland, Zyrardow, יהודים מגורשים צועדים בשלג עם חפציהם.
ארכיון יד ושם, 1605/210

בין שתי מלחמות העולם חיו בז'יררדוב כ-2,700 יהודים – כעשירית מתושביה. רובם התפרנסו ממסחר זעיר וממלאכה, בעיקר בתחומי ההלבשה והטקסטיל, וקצתם התפרנסו ממתן שירותים לנופשים בעיר. יהודי ז'יררדוב קיימו מוסדות צדקה וסעד, היו להם איגודים של בעלי מלאכה, והם נעזרו בשני בנקים יהודיים ובקופת גמ"ח.
מאות מילדי הקהילה למדו בבית ספר עממי ממלכתי ליהודים, וכמו כן עמדו לרשותם תלמוד תורה שקיימה הקהילה, "חדר מתוקן" פרטי, בית ספר עברי פרטי, בית ספר עממי "יבנה" מיסודה של "המזרחי", בית ספר "בית יעקב" לבנות וגן ילדים של ויצ"ו. בעיר הייתה ספרייה יהודית ובה אלפי ספרים בעברית, יידיש ופולנית; בספרייה גם התקיימו חוגי ספרות ודרמה. כמו כן פעלו בעיר מועדוני ספורט יהודיים. בעיר פעלו מפלגות ותנועות נוער ציוניות, ועשרות מחניכי ההכשרה החלוצית שהקימו עלו לארץ-ישראל. כמו כן פעלו בעיר אגודת ישראל והבונד. כמה יהודים בעיר היו חברים במפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS) ובמפלגה הקומוניסטית הפולנית.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחו רבים מיהודי ז'יררדוב לוורשה* ולמזרח פולין, ופליטים יהודים רבים הגיעו לעיר מערים אחרות במרכז פולין.
ב-12 בספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את ז'יררדוב והחלו בשוד תכולתם של חנויות ובתים של יהודים, בשיתוף פעולה עם אנטישמים פולנים. כעבור ימים מספר החלו הגרמנים לחטוף יהודים ולשלוח אותם לעבודת כפייה. כמאתיים יהודים נשלחו לעבודת כפייה בברסלאו (Breslau) ושבו כעבור זמן קצר. באותם ימים החלו לזרום לעיר פליטים, רובם מלודז', ושוכנו כשבועיים במגרש ספורט בקצה העיר.
היהודים נצטוו לשאת על הזרוע סרט לבן ועליו מגן דוד. מונה יודנרט ובראשו הועמד יעקב בארון. היודנרט נדרש לספק את דרישות הגרמנים ולדאוג לכל צורכי הקהילה, ובין היתר הקים מטבח ציבורי שחילק כ-700 ארוחות מדי יום ביומו וכן מצרכי מזון שהתקבלו בעזרת הג'וינט. כמה חודשים לאחר הכיבוש נדרשו יהודים בעלי אמצעים למסור את בתיהם ללא-יהודים (בז'יררדוב חיו כ-5,000 פולקסדויטשה) ועברו לדירות קטנות או לבתי קרובים. לאחר מכן, עם בואם של פליטים מקובל (Kowal) ולוביין (Lubien), החרים היודנרט, לעתים בכוח הזרוע, דירות גדולות של יהודים כדי לאכלס את הבאים.
בליל הסדר ת"ש (אפריל 1940) שדדו פולקסדויטשה מקומיים כסף ורכוש מבתיהם של יהודי ז'יררדוב. ב-3 במאי 1940 חויבו יהודי העיר בתשלום כופר. בערב יום הכיפורים תש"א (אוקטובר 1940) עצרו הגרמנים כמה יהודים, ובהם הרב יחיאל-מאיר קרמסקי (Kremski), ורצחו אותם באותו היום.
ב-11 בדצמבר 1940 נצטוו כל היהודים, כ-5,000 בני אדם סך הכל ובהם כ-1,500 פליטים, להתרכז עד 15 בדצמבר בגטו סגור. באותם ימים נשלחו לז'יררדוב כ-900 פליטים מסוחצ'ב (Sochaczew), רובם מדלת העם.
בסוף ינואר 1941 פקדו הגרמנים על יהודי גטו ז'יררדוב לעבור לגטו ורשה בתוך 48 שעות. כל יהודי הורשה לקחת עד 25 קילוגרם מטען. ב-1 וב-2 בפברואר 1941 גורשו יהודי גטו ז'יררדוב לגטו ורשה, וחלקו את גורלם של יושביו. כמה מבני הנוער הציונים מז'יררדוב היו פעילים במחתרת הלוחמת בגטו ורשה והשתתפו במרד באביב 1943.
מיד לאחר הגירוש לוורשה הועברו לגטו ז'יררדוב יהודים מסוחצ'ב, ויסקיטקי (Wiskitki) ומשצ'ונוב (Mszczonow), וכעבור ימים אחדים גורשו גם הם לוורשה.