בינואר 1941, במיפקד האוכלוסין הארצי האחרון שנעשה בהונגריה לפני הכיבוש הגרמני, נמנו במזוקובשד 798 יהודים ושיעורם באוכלוסייתה היה כארבעה אחוזים. רובם היו סוחרים ובעלי מלאכה. בעיר הייתה קהילה יהודית אורתודוקסית, ועם מוסדותיה נמנו בית ספר יסודי יהודי, תלמוד תורה וישיבה שנוסדה ב-1908.
בקיץ 1941 גירשו שלטונות הונגריה לאוקראינה הנתונה לכיבוש גרמני שלוש משפחות יהודיות שלא יכלו להוכיח שהן בעלות אזרחות הונגרית. המגורשים נרצחו בקמנץ-פודולסקי (Kamenets-Podolsk) ב-27 ו-28 באוגוסט.
הצבא הגרמני כבש את הונגריה ב-19 במרס 1944. במיפקד שנערך בשבוע השני של אפריל 1944 נמנו בקהילה האורתודוקסית של מזוקובשד 801 נפשות. המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם לאחר הכיבוש, והיהודים רוכזו בגטאות וגורשו על-פי תקנות וצווים של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי. בצו שהוציא ב-17 במאי 1944 הממונה על נפת מזוקובשד, בלה פטרפי (Bela Peterffy), נדרשו יהודי העיר והנפה לעקור לגטו מזוקובשד. יהודי העיר נדרשו לעבור אליו בתוך יומיים מיום מתן הצו, וליהודי הנפה הוקצבו שלושה ימים למעבר. הצו גם הורה להקים מועצה יהודית. כל יהודי הורשה להביא עמו אל הגטו חפצים חיוניים, 50 קילוגרם עצי הסקה וכן 3,000 פנגו (מטבע הונגרי) במזומן. בסך הכל רוכזו ב-37 הדירות שבגטו מזוקובשד 931 בני אדם – 818 יהודים מקומיים ועוד 113 יהודים מנפת מזוקובשד.
בראשית יוני 1944 הובאו תושבי הגטו למרכז שילוח בבית החרושת ללבנים ברחוב טטר (Tatar) במישקולץ (Miskolc). קצתם הועברו לגטו דיושג'ור (Diosgyor), וממנו גורשו לאושוויץ ב-12 ביוני 1944. השאר גורשו לאושוויץ בשני טרנספורטים, ב-13 וב-15 ביוני 1944.
