המכון הבין-לאומי לחקר השואה

בתחילת מלחמת העולם השנייה ישבו במילוסנה כ-100 משפחות יהודיות והתפרנסו ממתן שירותים לנופשים ומעבודה בבית חרושת ובמשרפת לבנים שהיו בבעלות יהודים. לקהילה לא היה בית קברות, ויהודי העיירה התפללו בבית כנסת מאולתר בבית פרטי. לאחר התבססות הקהילה נבנה בית מדרש. להסתדרות הציונית, ל"המזרחי" ולרוויזיוניסטים היה ייצוג במוסדות בקהילה, ובעיירה פעלו גם תנועות נוער שלהן. עם מוסדות החינוך היהודי נמנו שני חדרים ובית ספר לבנות.
הצבא הגרמני כבש את מילוסנה ב-16 בספטמבר 1939. הגרמנים החרימו סחורות מהיהודים ובזזו דברי ערך. יהודי מילוסנה נצטוו לשאת על זרועם סרט כחול.
בראשית 1940 הצטוו היהודים לעבור ל"רובע מגורים ליהודים", כלומר גטו פתוח, במספר מצומצם של בתים. באותה העת נתמנה יודנרט. יהודי העיירה הוצאו יום-יום לעבודת כפייה ביער ובקסרקטינים. בראשית 1942 היו בגטו כ-550 יהודים, ובהם כ-32 משפחות של פליטים מלודז', מקליש (Kalisz) ומפביאניצה (Pabianice).
גטו מילוסנה חוסל ב-23 במרס 1942; תושביו גורשו לגטו ורשה וגורלם היה כגורל יושביו.