"מעניין, מעניק השראה, מפתיע": מתנדבי קיץ ביד ושם

בחודשים יוני עד אוגוסט 2017 אירח בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה ביד ושם מספר מתנדבים שביקשו לסייע בהכנת חומרים לימודיים ובאירגון סמינרים, ולמדו תוך כדי עבודה על רשות הזיכרון לשואה ולגבורה.

ארבעה מהמתנדבים - ניצולת רצח העם ברואנדה, נוצרית אונגליסטית, סטודנטית להיסטוריה לטינו-אמריקאית ומשתתף "תגלית" לשעבר - דיברו על שהותם בבית הספר להוראת השואה, על תגליותיהם המפתיעות ועל תכניותיהם העתידיות לאור הזדמנות חד פעמית זו.

למה בחרתם להתנדב ביד ושם?

ליליאן פרי אומוהוזה: הייתי בת שנתיים בעת רצח העם הטוטסי ברואנדה ב-1994, טרגדיה שגבתה את חייהם של רבים מבני משפחתי.  אני לומדת בארצות הברית, ועלה בדעתי הרעיון לבקר באומה נוספת שחוותה רצח עם וללמוד איך בניה מתמודדים עם הנושא אחרי זמן רב.

איזבלה פרלו: למדתי היסטוריה באוניברסיטת דרום פלורידה (USF) ואחרי שנסעתי לפולין במסגרת טיול של "חב"ד בקמפוס" בחודש מרס התחלתי להתעניין בלימודי השואה. כשהוצעה לי מלגה בישראל, פניתי מיד ליד ושם. 

טיילר גולדברג: במסגרת ביקור בקיץ שעבר בקבוצה של "תגלית" ביקרתי ביקור קצר ביד ושם, ומיד ידעתי שלא השקעתי זמן מספיק שם. במיוחד הייתי סקרן ללמוד על העבודה בבית הספר הבין-לאומי ביד ושם. קיבלתי הזדמנות ייחודית דרך "Onward Israel", תכנית שמתאימה בין צעירים לבין מלגות של חודשיים בישראל. אין מספיק מילים כדי לבטא עד כמה בר מזל הייתי בכך שבחופשת הקיץ למדתי ממספר חוקרי שואה מהמובילים בתחומם.

קייטלין האון: אני חיה בישראל מאז אוגוסט האחרון (2016), כי אני עובדת על התואר השני שני באוניברסיטה העברית. אחד החוגים הראשיים שלי בקולג' היה היסטוריה, ומזה מספר שנים שאפתי להיות מעורבת איכשהו במוזיאון לתולדות השואה. עבודה ביד ושם היתה חלום שהתגשם.

במה עבדת במהלך התנדבותך?

ק"ה: עבדתי בסמינרים בינלאומיים במחלקה לדוברי אנגלית בבית הספר הבינלאומי; עזרתי להכין חומרים לשימוש בסמינרים, ערכתי קטעי וידיאו מהסמינר [הבינלאומי למורים] שהתקיים בבית הספר בדצמבר האחרון [2016] כך שאפשר יהיה להעלותם לאינטרנט, ועידכנתי את תת האתר של חומרים חינוכיים באתר האינטרנט של יד ושם באנגלית. כנוצרית אונגליסטית, היה לי המזל להשתתף באופן פעיל בסמינר של מנהיגים נוצרים עתידיים ובסמינר בינלאומי למחנכים, בן 19 ימים. הלכתי כמעט לכל הרצאה בסמינרים האלה, וכעת יש לי מחברת שלמה מלאה רשימות. גם הלכתי לטיולים רבים באזורים שונים בישראל, כחלק מהסמינרים האלה.

א"פ: סייעתי לצוות דובר הספרדית בבית הספר, בתרגום ובאיסוף חומרים לסמינר של שבוע, של 45 משתתפים מספרד, הסמינר הגדול ביותר שקיים בית הספר עד כה [לדוברי ספרדית].

ט"ג: עבודה עם הצוות על [סדרת המולטימדיה החינוכית] "הדים ותחושות" (Echoes and Reflections) נתנה לי הזדמנות להרחיב את ידיעותי בנושא השואה. הייתי אחראי על איסוף חומר גלם של וידיאו וסטילס לשם שימוש בסרט וידיאו חינוכי בשם "שחרור: החודשים הראשונים". סייעתי גם בהשקת אתר האינטרנט המעודכן של הפרויקט בכך שעשיתי תחקיר לשם מציאת תמונה לכל ערך בלוח הזמנים. כל עבודתי אפשרה לי לרכוש כישורים רבי ערך שאותם אביא עמי בחזרה לארצות הברית כדי להמשיך ללמד אנשים אודות השואה. 

לפ"א: הייתי בת מזל להיות חלק מהמחלקה לסמינרים בינלאומיים בבית הספר. נהניתי מסביבת העבודה הנהדרת ביותר שנתנה לי הזדמנות להיות חלק מהסמינרים, בהאזנה ובהצגה גם יחד. למדתי עוד על השואה, כמו גם על הדרכים ללמד את הנושא ולשוחח עם אנשים על חוויות נוראיות בדרך הולמת ואפקטיבית. 

האם משהו הפתיע אותך בעבודה ביד ושם?

לפ"א: הופתעתי ממספר האנשים שמבקרים ביד ושם כדי ללמוד על השואה ולראות את המוזיאון, ואיך יד ושם מצליח לקבל את פני כולם וללמד אותם בשפותיהם השונות. זה כל כך מעניין, מעניק השראה ומפתיע בו זמנית.

ק"ה: מעולם לא ציפיתי ליצור יחסים כה עמוקים ובעלי משמעות בקיץ הזה. הכמות והאיכות של היחסים שיצרתי ביד ושם היתה החלק הכי בלתי צפוי של הקיץ. בנוסף לכך, כל מה שעשיתי שירת מטרה גדולה יותר - ללמד ולחנך אנשים בנושא השואה. אבל הדבר המפתיע ביותר, אולי, בעבודה ביד ושם היתה הקלילות של אנשי הצוות. יד ושם והשואה עשויים לעתים קרובות להיקשר באופן בלעדי עם יאוש ורגשות קודרים. ציפיתי להיכנס לסביבה מאד רצינית. כל אחד בבית הספר הבינלאומי לוקח את עבודתו ברצינות, ועדיין, האווירה הכללית לא היתה של יאוש אלא של שמחה ותקווה לעתיד, ואני מאמינה שזו המהות של תפקידו של יד ושם.

מה הרווחת מהחוויה?

א"פ: המתנדבים האחרים ואני הפכנו לחברים קרובים מאד, הודות לסביבה הידידותית כל כך. כמו כן פיתחתי כישורים כגון עבודת צוות ועמידה בזמנים, ורכשתי ידע כה רב על השואה, ידע שלא חלמתי שאשיג. 

לפ"א: המוקד העיקרי שלי בהתנדבות היה ללמוד על "טראומה בין-דורית" - איך הטראומה השפיעה על הדורות שנולדו לאחר רצח העם, ואיך הם התמודדו עם הנושא. פגשתי ביד ושם ניצולי שואה רבים וכן בני הדורות שנולדו אחריה, והמפגש סייע לי להשיג מעט הבנה בנושא. בנוסף, השיעורים שלמדתי בסמינרים והמצגות שנתתי סייעו לי לגדול. השיתוף בסיפורי האישי היה תהליך של ריפוי עבורי, כניצולת רצח עם.

למה לדעתך יד ושם מושך מבקרים ומחנכים כה רבים כל שנה?

ט"ג: יד ושם הוא ייחודי באופן שבו הוא מתאר ומנציח את זכר השואה. במהלך שנותי בבית הספר, השואה היתה ארוע שלא נוגעים בו; היה קשה להתייחס למספרי הנספים ולברוטליות שהופעלה. אבל יד ושם ניגש לנושא השואה על ידי התמקדות באינדיבידואל ובסיפורו, ומכיר בכך שחיים ועוד חיים ועוד חיים מסתכמים בסופו של דבר בשישה מיליון יהודים. האמצעים התחושתיים, הוויזואליים והקוליים יוצרים סביבה שבה כל אחד יכול להתייחס למשהו משמעותי שמלמד אותנו על ההשפעה של השואה על כל אחד שהיה מעורב בה.

א"פ: כל המבנה של יד ושם הוא כל כך מעניין. המיקום שלו, אזורים שונים בקמפוס, הארכיטקטורה, זה מה שהופך את יד ושם למרכז כל כך רלוונטי לזיכרון השואה. כל יום שבו הגעתי ליד ושם, ראיתי אנשים מכל רחבי העולם. השואה היא חלק מההיסטוריה היהודית. אני מאמינה שכל מיש מגיע לישראל חייב לבקר ביד ושם.

למה את חושבת שזכרון השואה וחינוך בנושא השואה עדיין רלוונטי היום, מעל שבעים שנה אחרי מלחמת העולם השנייה?

ט"ג: לרוע המזל, אנו חיים בתקופה שבה לשנאה עדיין יש תפקיד בחברה שלנו. לעתים קרובות אנו מסיימים דיון בנושא השואה בכך שאנו מטיפים "לעולם לא עוד", אבל לא כולם עדיין שמעו את המילים האלה. רצח העם ברואנדה התרחש. רצח העם בדרפור מתחולל. כל השנאה הזו עדיין קיימת בעולם, וזהו תפקידנו לחנך ולהסביר מה התרחש עקב כך שהיתה שנאה כל כך רבה כלפי קבוצה מסוימת, שנאה שהפכה לרצח המוני. יש ללמד את תולדות השואה כדי להציג את הכאב והסבל שקורים כשאנשים מאמינים שזה בסדר להרוג אחרים שאינם כמותם. אני מתכוון להביא את הסיפורים הביתה כך שאחרים יבינו כמה חשוב לדבר על התוצאות של הפיכת קבוצה מסוימת של אנשים למטרה. 

ק"ה: כל כך הרבה ממה שאפשר את התקיימותה של השואה עדיין קיים. גזענות עדיין קיימת. שנאה עדיין קיימת. רציחות עם עדיין מתחוללות. יכולתו של אדם לבצע זוועות עדיין קיימת. העובדה שבדיוק עכשיו היתה עצרת של גזענים לבנים ונאו נאצים בשרלוטסוויל, וירג'יניה, היא הוכחה לכך שחינוך בנושא השואה והנצחת זכרה עדיין רלוונטיים וחיוניים היום.

לפ"א: אני מאמינה שעל ידי למידה מהעבר אנו יכולים להתאים את ההווה ולשפר את העתיד. השואה היא - ותמיד תהיה - רלוונטית, כדי למנוע היסטוריה נוראה כזו מלחזור על עצמה. כפי שאמר אלי ויזל הגדול [ניצול השואה, הסופר וחתן פרס נובל לשלום], "למען החיים והמתים, עלינו לשאת את העדות." באופן אישי, כניצולת רצח עם, לעולם לא הייתי מאחלת שאיש בשום מקום בעולם יעבור את מה שחוויתי.

איך תשמרי בעתיד על קשר עם יד ושם ועם נושא הוראת השואה?

א"פ: כחברה פעילה בקהילתי היהודית באוניברסיטת דרום פלורידה וכבעלת תואר בהיסטוריה עם התמקדות בלימודי השואה, אמשיך ללמוד, ללמד אנשים סביבי ולהנציח את זכר תולדות השואה.

לפ"א: אני כבר בקשר עם אנשים שעבדתי אתם פה, ואני מקווה לחזור מכיוון שאני מאמינה שעדיין יש לי הרבה מה ללמוד מיד ושם. אני גם משתתפת בשיעורים על השואה בקולג' שלי ואני מתעניינת מאד בתחום. מילים לא יוכלו לבטא את הכרת התודה שלי ליד ושם על ההזדמנות הנהדרת שהיתה לי הקיץ. 

ק"ה: בעת עבודתי בבית הספר להוראת השואה והשתתפותי בסמינרים שונים, התעמתתי באינטנסיביות עם שורשיה של האנטישמיות בקרב הנצרות. זו היתה הפעם הראשונה שהוצג לי כל המידע הזה, ונאבקתי בו. נשטפתי ברגשות אשמה, בושה ועצב. המידע גרם לי להעלות שאלות רבות שלא שאלתי מעולם בעבר. אני מקווה לעזור לחנך נוצרים על השואה ועל אנטישמיות. יחסי יהודים-נוצרים הם נושא שקרוב אלי ויקר ללבי, אבל כדי ששתי הקבוצות האלה תוכלנה להתקרב זו לזו, נוצרים צריכים ללמוד על השואה ועל ההיסטוריה של הנצרות בכל הנוגע ליהדות. 

ט"ג: הבנתי הקיץ כמה חשובים הקולות על מנת להשמיע את סיפורך ואת סיפוריהם של אלה שאינם עוד אתנו. אני מבקש להביא את הדגש הזה על הקול היהודי והסיפור האנושי בחזרה הביתה, כך שאחרים יוכלו להתחיל להבין את חשיבותו של הדיבור נגד התייחסות לא הוגנת לאנשים. אני מתכנן לחזור ליד ושם ולהביא את חברי לכאן, כך שנוכל להמשיך בסביבה שמעודדת למידה והבנה.