עין אחת לא נותרה יבשה בחדר, אך הדמעות לא היו דמעות עצב. אלה היו דמעות של שמחה ותקווה לקראת עתיד משותף. נרגשת מהאירוע, ציינה פרידה קליגר: "עכשיו התגשמו חלומותי." פרידה היתה אחת משמונים ניצולי השואה שהתכנסו השבוע ביד ושם לכנס שמטרתו הוקרה של יד ושם לפעילותם המסורה ולציון השנה החדשה.
לכל אחד מניצולים אלה יש סיפור ייחודי, אך הדבר שקושר אותם זה לזה וליד ושם הוא היותם אנשי עדות המספרים את סיפוריהם לקבוצות שמשתתפות בפעילויות ההנצחה והחינוך של יד ושם.
למעשה, אחת הפעילויות המרגשות והחשובות ביותר שחווים המשתתפים בעשרות קבוצות חינוכיות וסמינרים בינלאומיים שמגיעים לבית הספר הבין-לאומי ביד ושם כל שנה, היא המפגש האישי, פנים אל מול פנים עם ניצול שואה.
עבור משתתפים רבים זו ההזדמנות הראשונה לפגוש מישהו שחווה את השואה. "הפגישה עם הניצולים מעלה רגשות רבים ומוסיפה ממד של הבנה לחוויות שעברו אנשים אלה במהלך השואה", ציין אחד הסטודנטים שהשתתפו באירוע. "אנו מקבלים הרבה מעבר לחוויה שהם חולקים עמנו, ואנו מרגישים מחויבים יותר להעביר את עדותם הלאה."
בדבריו לניצולים בכנס הזכיר אבנר שלו, יו"ר הנהלת יד ושם, הצהרה שנתן ניצול השואה המנוח, פרופסור ישראל גוטמן: "השואה מסרבת להפוך לפרק בהיסטוריה." שלו הצהיר: "הסיבה העיקרית לכך, אני מאמין, היא תרומתכם בכך שאתם מספקים עדות ראיה מכלי ראשון." עוד אמר שלו: "אתם מצהירים בפני העולם: 'אני הייתי שם, והנה אני כאן עכשיו!'" דרך העדויות והתוכניות החינוכיות כגון אלה שמתקיימות ביד ושם, יוצא זכר השואה מבין דפיהם של ספרי ההיסטוריה.
שלה אלטרץ, שייצגה את חבריה ניצולי השואה, אמרה בכנס:
"חמישים שנה שתקתי. עם זאת, בשנים האחרונות חלקתי את סיפורי עם קבוצות כאן ביד ושם. אני חשה רגש חשוב של שליחות."
אולי לכך התכוונה פרידה כשהצהירה שעכשיו התגשמו חלומותיה. דרך פעילויותיו המתמשכות של יד ושם, סיפורה וסיפוריהם של עמיתיה ניצולי השואה יישארו עמנו לנצח.
בעבודתי ביד ושם היו לי הרבה הזדמנויות לפגוש ניצולי שואה ולשוחח עמם, אך הכנס השבוע היה יחיד במינו, למרות שלמרבה הצער ניצולים רבים כבר אינם, ופחות ניצולים מסוגלים להשתתף בארועים כאלה עקב גילם המתקדם. ועם זאת, בסוף הכנס, במהלך הופעה מוסיקלית, חזיתי בניצולי שואה ובבני הדור השני והשלישי מחזיקים ידיים בשירה ובריקוד. אלה אותם אנשים שאילו היו חיים את חייהם בעצב וביאוש היה העולם מבין, אך הם יצרו סיבות להנאה, אושר ותקווה. מי יתן וזו תהיה מורשתם.
