"אני מקווה שבהמשך לא יהיה לי יותר גרוע מאשר בדרנסי, וזה יהיה לטובה".
כך כתבה רוזט בומבלט, צעירה בת 19, פעילה בארגון ההצלה "ועד אמלו" בפריס, אל משפחתה, כשבועיים לפני ששולחה לאושוויץ.
משפחת בומבלט חיה ברחוב פובּוּר-סן-מרטן (rue du Faubourg-Saint-Martin) בפריס. ההורים, שמעון וגיטל ובתם הבכורה שרה היגרו מפולין לצרפת בתחילת שנות העשרים. בפריס נולדו להם עוד שלושה ילדים - רוזט, סוזן-נעמי והנרי-חיים. האב היה סוחר ושרה עבדה אתו בחנות.
לאחר הפלישה הגרמנית ברחו בני המשפחה לדרום צרפת אך לאחר מספר שבועות שבו לפריס. באוקטובר 1941 הגיעו שוטרים צרפתים לבית המשפחה כדי לעצור את שמעון. באותה העת הוא היה בחנותו. שרה בתו מנעה ממנו לחזור הביתה והוא מצא מסתור בכפר מונטסור (Montsûr) תחת חסותם של פרדינן וארמנדין שסן, לימים חסידי אומות העולם.
בבוקר ה-16 ביולי 1942, היום בו החל המצוד של איצטדיון החורף, במהלכו נאסרו כ-13,000 מיהודי פריס וסביבותיה, הגיעה ארמנדין שסן לפריס והצליחה להעביר את סוזן בת ה-12 והנרי בן ה-9 אל אביהם במונטסור. גיטל והבנות הבוגרות נשארו בדירה בפריס. זמן קצר לאחר שהילדים הקטנים עזבו, דפקו שוטרים צרפתים על דלת דירתם של בני משפחת בומבלט. הם דפקו באופן הסודי בו נהגו בני המשפחה, ככל הנראה עקב הלשנה של שוערת הבית. בעודה פותחת סימנה שרה לאחותה רוזט לדחוף את אמן אל מעבר לדלת השרות, אל דירת השכנים שהסכימו להסתירה. שרה ורוזט נאסרו ונלקחו מהדירה. שרה נשלחה למעצר בדרנסי ורוזט, שהיתה בעלת אזרחות צרפתית, שוחררה הביתה. גיטל ורוזט הצטרפו לבני המשפחה במונטסור. לאחר שבועיים עזבה רוזט את מונטסור ושבה לדירה בפריס כדי לנסות לסייע לאחותה שרה בדרנסי. שרה עוד הספיקה לשלוח מכתבים מדרנסי עד ששולחה ב-23 בספטמבר 1942 לאושוויץ.
רוזט הצטרפה לארגון הסיוע "ועד אמלו", שסייע בסתר להצלת ילדים יהודים. בפסח 1943 ביקרה את בני המשפחה בכפר. היתה זו פגישתם האחרונה. ב-9 ביוני 1943 נאסרה רוזט ע"י המשטרה הצרפתית וגורשה לדרנסי. שמה הופיע ברשימת בעלי השכר של הארגון ויחד איתה נאסרו פעילים נוספים. ב-23 ביוני שולחה רוזט לאושוויץ.
שמעון, גיטל, סוזן-נעמי והנרי-חיים הסתתרו בכפר עד לשחרור. המשפחה חיפשה כל בדל מידע בנוגע לגורלן של הבנות ונודע להם שרוזט חלתה ומתה באושוויץ זמן קצר לפני שחרור המחנה.
ב-1948 עלתה סוזן-נעמי במסגרת עליית הנוער לישראל וב-1950 עלו שמעון גיטל והנרי-חיים בעקבותיה.
ב-1955 מסר שמעון בומבלט דפי עד לזכר בנותיו, שרה ורוזט שנרצחו באושוויץ. ב-2002 הוציאו בני המשפחה ספר - "לזכרן En Leur Mémoire - " - ובו סיפורן של שרה ורוזט בומבלט ומכתביהן האחרונים. עותק של הספר מצוי בספריית יד ושם. ב-2015 מסרו סוזן-נעמי פרידמן והנרי-חיים בומבלט את המכתבים המקורים של אחיותיהם, שרה ורוזט ליד ושם, למשמרת עולם.
יקירי,
סוף סוף מכתב שיוכל לתת לכם חדשות אודותי. העיקר, אל תדאגו לי. בריאותי טובה ומצב רוחי לגמרי לא רע. פגשתי המון ידידים וביניהם גב' רפופורט [רבקה רפופורט, רעייתו של דוד, מקים ועד אמלו שנאסרה ביוני ושולחה לאושוויץ] ומר אוקס [דוד אוקס, פעיל בוועד אמלו שנאסר ב-1 ביוני 1943]. גב' רפופורט הבטיחה לי שבזמן המאסר שלי היא תהיה בשבילי אמא שניה. אני אוכלת וישנה לידה. האוכל לא רע ונסבל. אני שולחת לכם אישור [לשלוח לי] חבילת בגדים. אל תדאגו אם לא תוכלו להשיג את כל מה שביקשתי. תמצאו לי בעיקר מזוודה גדולה. אבא יחזיר לכם את ההוצאות. אני יודעת עכשיו למה עצרו אותי, כמו את כל אלה מרחוב אמלו. בהיותי רשומה בספר המשכורות, באו לחפש את כל העובדים. ניסיתי לעשות משהו כאן בשירות הסוציאלי. אבל נאמר לי שכל הליכי הבקשות נדרשים להיעשות מבחוץ. כמו כן סופי [סופי גולדברג, אחותו של פליקס קלבנוף, ארוסה של שרה בומבלט] ניסתה לעשות משהו באמצעות האוז"יף [UGIF- ארגון יהודי צרפת בתקופת השואה - Union générale des israélites de France] בטענה כי מזה שלושה חודשים אינני עובדת שם עוד. במה שנוגע אלי, אני מקווה שבהמשך לא יהיה לי יותר גרוע מאשר בדרנסי, וזה יהיה לטובה. הדבר היחיד שמדאיג אותי זה אתם. הייתי רוצה לדעת שאתם בקו הבריאות וקיבלתם את הידיעה על האסון הנוסף בצורה רגועה.
שמרו על בריאותכם ועל תקוותכם. אני חיה עכשיו רק למען אותו יום בו נהיה שוב ביחד. אתם שומעים, סימון וג'ולייט [ההורים, שמעון וגיטל]? שמרו על אומץ לבכם ועל בריאותכם. דעו שכל זה לא יקח עוד זמן רב. ואתם, סוזן והנרי, רוממו את מצב הרוח של הורינו היקרים והשגיחו עליהם כמו על עצמכם. במה שנוגע לכם, ידידי היקרים, לכו והצטרפו לאדון לגרנד [משפחת לגרנד מהכפר מונטסור מסרה את ביתה למגוריהם של בני משפחת בומבלט], וזה עדיף למצב הבריאות של כולם. פה מתהלכות הרבה שמועות, לכן אל תנהגו כמוני ואל תתמהמהו. פגשתי גם את האחיין של הגב' בוריס וגם הרבה חברים של שרה [אחותה שרה בומבלט] שעבדו איתה.
אל תשכחו אותי. אני מנשקת את כולכם בחוזקה.
רוזט
