"אמא, אל תִּפַגעי שכתבתי מעט כל כך
אבל האדון מיהר ולא היה לו זמן לחכות."
כך כתבה רבקה-רגינה פולקנפליק ממקום המסתור בו שהתה, זמן קצר לפני שנרצחה, אל הוריה חנה ומשה ואחיה דוד. חנה, משה ודוד שרדו.
משה וחנה חיו בעיירה בורשצ'וב במחוז טרנופול, פולין. משה היה סוחר תבואה והמשפחה קיימה אורח חיים מסורתי. לזוג נולדו שני ילדים, רבקה (נ. 1931) ודוד (נ. 1936).
לאחר הכיבוש הגרמני בקיץ 1941 נכלאה המשפחה יחד עם יהודי העיר בגטו בורשצ'וב. משה הורשה על ידי הגרמנים להמשיך בעבודתו במחסן התבואה ויכול היה לצאת יום יום מהגטו. לעיתים נלווה אליו בנו הקטן דוד. בעדותו מספר דוד על חברים אוקראינים של אביו שנהגו להשאיר עבורם מוצרי מזון מאחורי המחסן כדי שיקחו לגטו לשבור את הרעב וכן נהגו להזהיר אותם מפני אקציות קרבות.
בספטמבר 1942 ברחו בני המשפחה מהגטו למסתור אצל מכרים אוקראינים. עבור רבקה מצאו מקלט אצל משפחה פולנית חשוכת ילדים בבילצ'ה-זלוטה (Bilcze Złote), כפר בסביבות בורשצ'וב, מתוך תקווה שלפחות היא תינצל, ודאגו לה למסמכי זהות נוצריים מזויפים. "אם תשארו בחיים", אמרו המסתירים, "תוכלו לקבל את הילדה בחזרה".
לאחר זמן נתפסו משה, חנה ודוד בידי אוקראינים והועברו למחנה ליסובצ'ה (Lisowce) וגם ממנו הצליחו לברוח ולעבור למקום מסתור אחר. כל אותו זמן שהתה רבקה אצל המשפחה הפולנית. אחד השכנים הלשין על רבקה והיא נלכדה בידי שוטרים אוקראינים. הידיעה על כך הגיעה אל משה וחנה ונאמר להם שבאמצעות שוחד הם יצליחו לשחרר את רבקה. חנה ומשה שילמו כל מה שנדרש מהם, אבל בסופו של דבר, למרות התמורה, נרצחה רבקה בירי ב-28 ביוני 1943, חמישה ימים לפני יום הולדתה ה-12.
חנה, משה ובנם דוד שרדו והחלו במסע נדודים מאוקראינה לגרמניה דרך פולין. ב-1945 ילדה חנה תאומים, בן ובת, בעיר ביטום (Bytom), פולין. התינוק מת בלידה והתינוקת, שושנה, שרדה. ב-1949 עלו בני משפחת פולקנפליק לישראל והתיישבו בעכו.
ב-1955 מסר משה פולקנפליק ליד ושם דף עד לזכר בתו רבקה. ב-2015 מסר דוד פולקנפליק ליד ושם את המכתב האחרון של אחותו רבקה, למשמרת עולם.
אמא ואבא היקרים ודולו [דוד] היקר,
מה שלומכם ואיך אתם מרגישים אצל האדון?
אמא, אל תפגעי שכתבתי מעט כל כך
אבל האדון מיהר ולא היה לו זמן לחכות
אמא יקרה, נא מסרי ד"ש לכולם
מאחלת [טוב] ומנשקת את כולכם
שלכם, גניה [רגינה]
* ב-28 ביוני 1943, מעט לאחר שכתבה זאת, נרצחה רבקה-רגינה
