מכתבים אחרונים מהשואה: 1943

3 במרס 1943

קרון גירוש, צרפת

"אף־על־פי שאת נשארת בינתיים בלי הוריך, אל תשכחי שעליך לשרוד ולא לשכוח להיות יהודייה וגם בן אדם".

מכתבו האחרון של אהרון ליוורנט

כך כתב אהרון ליוורנט במכתבו האחרון מקרון גירוש בצרפת אל בתו ברט. אהרון נרצח במיידנק. ברט שרדה.
אהרון ליוורנט (Liwerant) ושרה רדלר, ילידי ורשה, נישאו ב-1926 בפריס. נולדו להם שלושה ילדים: ברט (1927), סימון (1928) וז'ק (1940). אהרון עבד בתפירת מוצרי עור ושרה עבדה בתפירה בבית. המשפחה התגוררה ברובע ה-20 בפריס.
לאחר כיבוש צרפת פחדה שרה שאהרון ייעצר על ידי הגרמנים ו"גרשה" אותו מהבית שמא ייתפס. לאחר חודשיים בהם נדד במקומות שונים חזר הביתה.
ב-14 במאי 1941 הוזמן אהרון ליוורנט יחד עם כל הגברים היהודים מהבניין בו גרה המשפחה לתחנת המשטרה כדי להירשם. גיסו מקס מנדלסון, בעלה של אחותו פאולה, הזהיר אותו לבל יתייצב במשטרה. אהרון ענה לו – "הצרפתים קיבלו אותי יפה ואני אדם הגון, ולכן אתייצב". מתחנת המשטרה הועבר אהרון למחנה פיתיווייה ומשם לבון-לה-רולאן. לאחר כשלושה חודשים הצליח לצאת מהמחנה ולהסתתר בבית בפריס עד נובמבר 1941. בנובמבר עבר לדרום צרפת, ל"אזור החופשי" (אזור בשליטת משטר וישי). שרה והילדים נשארו בפריס.
בבוקר ה-16 ביולי 1942, היום בו החל המצוד של איצטדיון החורף,במהלכו נאסרו כ-13,000 מיהודי פריס וסביבותיה, הסתתרה שרה עם בנה הפעוט ז'ק בחדר בעליית גג בבניין מגוריה, לאחר שקיבלה אזהרה שעומדים לעצור יהודים באזור. ברט יצאה לעבודה. סימון יצא מהבית כדי לקנות חלב, ובדיוק אז הגיעו השוטרים הצרפתים לבניין. סימון טען בפני השוטרים שאין איש בבית אבל הם הצליחו למצוא את שרה וז'ק בעליית הגג. שרה שכנעה את השוטר הצרפתי שלא הם אלו שמופיעים ברשימה שיש בידו (בני משפחת ליוורנט הצטיידו כבר קודם לכן במסמכים בהם שינו את שמם מ-Liwerant בעל הצליל הזר ל-Liverant בעל הצליל הצרפתי). השוטר נענה לשרה, אבל הזהיר אותה: "הפעם אני נחמד", אמר, "אבל יכול להיות שבפעם הבאה נהיה פחות נחמדים".
שרה החליטה לברוח מפריס יחד עם ז'ק בן השנתיים. את ברט וסימון השאירה בפריס בהאמינה שכיוון שהם בעלי אזרחות צרפתית, הם מוגנים. שרה וז'ק הגיעו לשאלון-סור-סון (Chalon-sur-Saône) בבורגונדי, עיר ב"גבול" שבין "האזור החופשי" וצרפת הכבושה. היעד שלה היה ליון, שם היו להם קרובי משפחה. שרה חלתה ונלקחה יחד עם ז'ק לבית החולים במקום. באמצעות הצלב האדום הועבר ז'ק לקרובי המשפחה בליון ושרה נותרה לבדה בבית החולים.

במכתב שכתבה לברט וסימון ביידיש, ביקשה מהם להגיע לשאלון. בעת מעבר ה"גבול" נעצרה המשאית בה היו ברט, סימון ויהודים נוספים בידי הגסטאפו. המכתב ביידיש שנמצא אצל סימון הסגיר את יהדותה. ברט וסימון נעצרו ולאחר כיומיים שוחררו ופגשו את אמם בבית החולים. בעזרת אנשי מחתרת הצליחו ברט וסימון להגיע לליון ולפגוש את ז'ק. לאחר כמה שבועות הועברו סימון וז'ק לחווה בסביבות לה-שמבון-סור-ליניון וברט נשארה בליון.

ב-31 באוגוסט שולחה שרה ליוורנט לאושוויץ. אהרון עוד הספיק לפגוש את ילדיו לפני שנתפס בדרום צרפת ואמר לילדיו: "אני אסע לגרמניה ואחפש שם את אמא." שמונה חודשים אחרי שילוחה של שרה שולח גם אהרון אל מותו. ב-2 במרס 1943 יצא ממחנה גירס שילוח ובו מאות יהודים שנתפסו בדרום צרפת. ב-4 במרס הגיעה הרכבת לדרנסי. יומיים אחר-כך, ב-6 במרס, הובלו האנשים בקרונות בקר למיידנק ואהרון ליוורנט ביניהם. את מכתבו האחרון כתב בקרון הגירוש. לפני שעזבו הקרונות את דרנסי, מבעד לחרכי צוהר קרון הבהמות, מסר אהרון את המכתב לעובד הרכבת אשר שלח אותו בדואר לברט שהיתה בליון.

החל מקיץ 1943 שהה סימון בזהות בדויה יחד עם עוד עשרה נערים יהודים בפנימייה אותה ניהל נואל גוזי, לימים חסיד אומות העולם, בפיגאה (Figeac). ז'ק שהיה חולה ונזקק לטיפול רפואי נמסר לאדואר ושרלוט גיבר (Gibert) בלה-שמבון-סור-ליניון שטיפלו בו במסירות. כל זמן שהותו של ז'ק בלה-שמבון הגיעו ברט וסימון לבקרו.

ב-12 במאי 1944 הגיעו ללא התרעה לפיגאה אנשי אס-אס וריכזו את כל תושבי הכפר. הם אסרו כ-800 מבני המקום ושלחו אותם למחנות ריכוז וביניהם תשעה מהנערים היהודים. סימון ליוורנט ונער יהודי נוסף הצליחו להסתתר בזמן האירוע ולאחר זמן הוברחו בחסות האוז"ה (OSE) לשוויץ. רק אחד מתשעת הנערים היהודים שנלקחו מפיגאה באותו יום, שרד.

ז'ק שהה אצל משפחת גיבר עד 1951 והתאחד עם אחותו ברט, אחיו סימון ודודיו, פאולה ומקס מנדלסון בפריס.