• הקדמה
• תולדות קהילת ברטיסלווה עד השואה
  • עד סוף מלחמת העולם הראשונה
  • בין שתי מלחמות העולם
  • חיי הדת
  • חינוך יהודי
  • תנועות ומפלגות
• ברטיסלווה בתקופת השואה
• קהילת ברטיסלווה אחרי השואה
• עקבותיהם נשארו
• וידאו

תולדות קהילת ברטיסלווה עד השואה

חיי הדת

בתעודות מהמאה ה-13, בהן קינה על מסעות הצלב, מוזכרים קהילת ברטיסלווה (תחת השם "פרסבורג"), רבה, ר' יהודה ליברמן וכן שרופי ברטיסלווה והרוגיה, בעת מסעי הצלב, ביניהם ר' יונה בן ר' שאול ותלמידיו. במאה ה-14 מנתה הקהילה מאות נפשות והיו לה בית כנסת, בית עלמין, מקווה טהרה ומוסדות ציבור נוספים.

בסוף המאה ה-17 כיהן בברטיסלווה הרב יום טוב ליפמן. בית הכנסת שכן ברובע "צוקרמנדל". ב-1707 החזיקה הקהילה שני בתי כנסת, אחד מהם ברובע "שלוסברג". בית כנסת זה שופץ והורחב פעמיים במהלך המאה ה-18 אך נשרף בדלקה. במקומו נפתחו ברובע חדרי תפילה שהתקיימו עד חורבן הקהילה בשואה. עוד פעלו בעיר מקווה טהרה, בית חולים, אטליזים ואכסניה לעוברי אורח. בחסות הקהילה פעלו חדר ותלמוד תורה. ביוזמת פרנס הקהילה, שמעון מיכאל, נפתח בית מדרש והוקמו מוסדות ציבור נוספים.

כבר ב-1689 נוסדה ככל הנראה בעיר חברה קדישא ואנשיה זכו להערכה בזכות מוסדות צדקה שהפעילו. לצד חברה קדישא פעלו חברות צדקה נוספות. בפאתי העיר הוקם בית עלמין יהודי ועם סגירתו ב-1847 היו בו כ-6,000 קברים.

במאה ה-18 התפתחה הקהילה הקטנה של ברטיסלווה. היא נעשתה למרכז תורני חשוב במרכז אירופה ופעלה בה ישיבה. בתחילת המאה ה-19 פעלו בעיר רבנים מפורסמים ומוסדות תורניים שהוציאו לה מוניטין כמרכז התורה החשוב במרכז אירופה. לשיא פריחתה הגיעה בין השנים 1806-1839, תקופת כהונתו של החת"ם סופר, ראש ישיבת פרשבורג.

ב-1872, בעת כהונת בנו של החת"ם סופר, ר' אברהם שמואל בנימין סופר, חל פילוג בקהילה. רוב הציבור נשאר בקהילה הראשית האורתודוקסית שהחזיקה את מוסדות הקהילה. הקהילה הנאולוגית הקטנה, בהנהגתו של ויליאם פרנקל, מצאה עצמה ללא מוסדות ונאלצה להקים תשתית ארגונית. הנאולוגים הקימו חברה קדישא, בית עלמין ומוסדות צדקה נפרדים. ב-1895 נחנך בית הכנסת הנאולוגי בברטיסלווה שהחליף את אולמות התפילה המאולתרים שקדמו לו. בשלהי המאה ה-19 גדלה הקהילה הנאולוגית בהתמדה והיו לה מוסדות ציבור רבים.

בימי פריחתה שימשה ברטיסלווה מרכז לפעילותם של גדולי יהדות מרכז אירופה. במשך דורות היתה ברטיסלווה עיר של לימוד תורה ומרכז התורה החשוב של זמנה. בשנים 1830-1930 הודפסו בה כ-350 יצירות רבניות.