פרטיזנים יהודים ממונאסטיר
ב-22 ביוני 1941 הותקפה ברית-המועצות על-ידי גרמניה הנאצית. בראש הועד הקומוניסטי המחוזי עמד אדם שנטה בגלוי לצדה של בולגריה. בקרב המקדונים עצמם חל פילוג עקב שאלת הסיפוח – האם סיפוחה של מקדוניה לבולגריה הוא שחרור או שמא הוא כיבוש? כשנתיים נמשכו ההתמודדויות הפנימיות סביב שאלה זו ובמשך זמן זה לא נעשו כמעט פעילויות כנגד הפשיסטים. נרשמו מקרים בודדים של מעשי חבלה וכן קמו מספר קבוצות מרי אשר במהרה נחלו כישלון ופוזרו. אותם היהודים שהיו מוכנים להצטרף ליחידות לוחמות ירדו למחתרת וארגנו פיגועי פגע-וברח נגד מתקנים צבאיים.
עוד קודם, במאי 1941, כחודש לאחר סיפוחה של מקדוניה לבולגריה נערמו כ-100 רובים וכמות של תחמושת בביתו של בנימין רוסו, בתקווה שישמשו למרידה בנאצים ועושי דברם.
חרף מצבם הקשה, ומתוך שטחם הצר ברובע היהודי, ניסו יהודי מונאסטיר לנקוט בפעילות מחתרתית; בתי יהודים שימשו לאחסון נשק ולשיפוצו, חומר תעמולתי שוכפל בבתים והופץ, היהודים דאגו לאסוף ציוד עבור עזרה ראשונה ונתנו מחסה לפרטיזנים. היהודים היוו אז כעשרה אחוזים מאוכלוסיית העיר, אך בקרב המחתרת היה מספר היהודים קרוב לשלושה רבעים מכלל החברים.
על אף הקשיים שהציבו ראשי המפלגה הקומוניסטית בפני צעירים יהודיים להצטרף ליחידות לוחמות, הצליחה יוזמתם של מספר צעירים ממונאסטיר למצוא דרך להצטרף ליחידות פרטיזניות שונות.
הפרטיזנים לחמו בצ'טניקים (יחידות יוגוסלביות שתמכו בגרמנים), בחיל המצב הבולגרי, ביחידות גרמניות וביחידות איטלקיות. לכל אחד מחברי המחתרת הוצמד כינוי מחתרתי ולכן קשה לדעת את מספר הלוחמים היהודיים. מוערך כי, כמה עשרות צעירים וצעירות יהודיים ממונאסטיר לחמו ביחידות השונות. בשנת 1942 הצטרפו ליחידת 'דאמיין גרוייב' (שם של גיבור מקדוני שלחם במרד של שנת 1903 נגד הטורקים), ויקטור משולם (בשמו המחתרתי, בוסטריק), מרדכי טודילאנו (ספירו) ויוסף (פיפו) רוסו. ליחידת 'יאנה סאנדרינסקי' הצטרפו: בנימין רוסו (קיקי), מורדו-מרדכי נחמיאס (לאזו), נסים אלבה (מיקי). אהרון ארואסטי ויוסף לזר הוחזרו למונאסטיר בטענה שמוטב וימשיכו לפעול במחתרת בעירם.
ערב הגירוש, במרץ 1943 הצליחו שמונה צעירים נוספים להצטרף לפרטיזנים: שלמה סדיקריו (מו), שמואל סדיקריו (סימוליקו), אלברט קסורלה (ברטו), אלברט רוסו (קאטֶה), אסתריה עובדיה (מארה), ז'אמילה קולונומוס (צֶבֶטָה), סטלה לוי (לנה) ואדלה פראג'י (קאטָה).
ליחידות הפרטיזנים ביון הצטרפו: שמואל קלדרון (בימה), דוד קלדרון, מרסל די-מאיו, יוסף פיפו חסון, מנטש אישח, פנחס אישח ולונה אישח. כמו כן נמלטו ממונאסטיר האחים אלברט (אברהם שגב) ומשה קאסורלה ויוסף שמעון ארואסטי. הם חיכו לאנשי קשר של יחידות הפרטיזנים ומשאלה בוששו להגיע, נמלטו לאלבניה, שם שהו והצטרפו ליחידה פרטיזנית לאחר כניעת איטליה.
מראשוני הלוחמים היה רפאל באטינו, הוא היה ממארגני המרד האנטי-פשיסטי בחבל סנז'אק. באטינו נפל בקרב ב-1942 בשמו המחתרתי – מישה צבטקוביץ'.
בקרבות נהרגו הלוחמים אהרון ארואסטי, מרסל די מאיו, מרדכי טודילאנו, מורדו-מרדכי נחמיאס, אסתריה עובדיה, יוסף פיסו, שלמה סדיקריו, שמואל סדיקריו, יצחק צרפתי ואחרים. רבים מן הנופלים היו מפקדים בכירים. שלמה סדיקריו שנהרג בקרב בקומנובו היה קומיסר של בריגדה, אחיו שמואל שהיה קומיסר של חטיבת צנחנים נהרג ב-1945.
בין הפרטיזנים שלחמו נמצא גם צנחן ה-בריגדה היהודית, נסים טסטה-ארזי, יליד מונאסטיר, אשר הוצנח בסרביה באפריל 1944. כאשר התנדב טסטה לצנוח בשטח האויב, לא ידע שכל בני משפחתו אותם השאיר במונאסטיר לפני עלייתו ארצה ב-1939 כבר לא היו בין החיים.
ויקטור משולם
ויקטור משולם היה ידוע גם כן בשמו המחתרתי, בוסטריק, שם שדבק בו כל חייו. הוא נולד במונאסטיר למשפחה דלת אמצעים. כבר ב-1941 לקח משולם חלק בתנועת ההתנגדות במקדוניה והגיע לדרגת קולונל (אלוף-משנה). לאחר המלחמה שירת כקצין בצבא יוגוסלביה ושימש נספחה הצבאי של יוגוסלביה בטורקיה. ב-1952 עלה עם משפחתו לישראל.
מורדו-מרדכי נחמיאס
מרדכי נחמיאס היה ידוע גם כן בשמו המחתרתי, לאזו. הוא נולד ב-1922 במונאסטיר למשפחה של בעלי מלאכה. בין שתי מלחמות העולם נדדה משפחתו ביוגוסלביה בחיפושיה אחר פרנסה. לאחר כיבוש יוגוסלביה ב-1941 חזר נחמיאס למונאסטיר, הצטרף למפלגה הקומוניסטית המחתרתית במקום והפך להיות אחד מראשיה. הוא פעל בבית מלאכה מחתרתי לייצור נשק ועסק בארגון פרטיזנים באזור וביתו הפך למטה של המחתרת במונאסטיר. בספטמבר 1942 עזב את העיר, הצטרף ליחידת הפרטיזנים המקדונית שפעלה במקום ובמסגרת הלחימה בשורותיה פיקד על מחלקה. בראשית 1944 הוא מונה לסגן מפקד הגדוד של הבריגדה הפרטיזנית השביעית ובקיץ של אותה שנה עמד בראש גדודו בהסתערות על שחרור עיר מולדתו. ב-25 באוגוסט 1944 התנהל קרב על רכס הרים בגבול שבין יוון ויוגוסלביה בו התבצרו הגרמנים בבונקרים מזוינים. הפרטיזנים החשופים הסתערו על המערך המבוצר ונחמיאס בראשם. הקרב הוכרע בניצחון הפרטיזנים והביא לשחרורה של מונאסטיר, אך חיילי הגדוד שלמו מחיר כבד במותו של מפקדם היהודי נחמיאס. לאחר מותו זכה נחמיאס לאות הגבורה הרם ביותר – 'גיבור האומה של יוגוסלביה'.
גלריית תמונות
