מונאסטיר
סיפורה של קהילה ספרדית במקדוניה

במלחמת העולם הראשונה, בעת שהעיר מונאסטיר (ביטולה) הופצצה והפכה לזירת קרבות, עבר לאון קמחי, אז נער בן 17, לסלוניקי. השנה הייתה 1917 והוא, כמו רבים אחרים באותה העת, נסחף בגל ההתלהבות שפשט בסלוניקי בעקבות הצהרת בלפור. כאשר חזר למונאסטיר החל קמחי בפעילות ציונית ענפה. באותה העת  פעלה  בעיר אגודת מכבי שלא התאוששה מתלאות המלחמה. קמחי ייסד ב-1919 שתי אגודות נוער ציוניות בשם בני ו-בנות ציון. בתחילת 1923 התאחדו שתי האגודות הללו עם מכבי לאגודה בשם התחיה, שמנתה אז כ-200 חברים, וקמחי נבחר לעמוד בראש האגודה המאוחדת. באותה שנה הצטרפה התחיה ל-באנ"י (ברית אגודות הנוער היהודי ביוגוסלביה) הארצית. כמעט כל הצעירים היהודים שבמקדוניה היו חברים בבאנ"י.

אגודה ציונית נוספת במונאסטיר הייתה אספרנסה (התקווה). לאגודה הייתה קבוצת כדורגל פעילה, וחבריה למדו עברית מפיה של הגננת שהגיעה מארץ ישראל לאה דוידסון (בן דוד). כמו כן אורגנה תזמורת  כלי נשיפה שנקראה אף היא 'התקווה' כשם האגודה. התזמורת ליוותה את כל מופעי הנוער הציוני בעיר  וסביבתה. בוועידת ערי דרום סרביה, שנערכה בסקופיה בשנת 1924, ליוותה התזמורת את נציגי מונאסטיר עד לסקופיה וצעדה בראש חוצות, כשהיא משמיעה מנגינות עבריות. צעדה זו עוררה גאווה רבה בקרב יהודי סקופיה, אשר נאספו ברחובות לקראתה וליוו את הצעדה  במחיאות כפיים.

בשנת 1931 נוסד בעיר קן השומר הצעיר (שנקראו במונאסטיר 'שומרי המולדת') שבשיא פעילותו מנה מעל ל-400 בני נוער מהשכבה הלומדת (אף הם היו חברים ב-באנ"י). בשנת 1932 הגיע למונאסטיר שליח מקיבוץ מרחביה, משה אשכנזי, שפתח במקום שיעורי ערב לעברית למועמדי עלייה וכמעט שלא נמצאו צעירים שלא רצו ללמוד אצלו. גם ההגנה שלחה שליחים שהגיעו גם למונאסטיר. כמה מפעילי השומר הצעיר הצליחו להגשים את שאיפותיהם, עלו ארצה והצטרפו לקיבוצי השומר הצעיר, ביניהם בולטים שער העמקים ו-גת.

בני נוער עובדים כמעט שלא היו מיוצגים ב-השומר הצעיר וראו עצמם מקופחים. כשתכלת-לבן (שנקראו במונאסטיר 'הדגל העברי') שלח את נציגיו לערי מקדוניה, הוקמו במקום קינים אליהם הצטרפו צעירים רבים. במונאסטיר החלה תכלת לבן לפעול בשנת 1934. לא עבר זמן רב והקן התרחב ומנה יותר מ-300 חברים. תכלת-לבן כמו גם השומר הצעיר דאגו לארגן הכשרות חקלאיות. קבוצות מצעירי מונאסטיר יצאו לחודשי הכשרה ארוכים, רובם בחוות חקלאיות שאורגנו מטעם ברית ציוני יוגוסלביה ומיעוטם נרשמו להכשרות ימיות. הייתה זו הזדמנות עבור צעירי העיר להיפגש עם הנוער החלוצי משאר ערי יוגוסלביה. אחדים מבוגרי ההכשרות עלו ארצה ומרביתם נקלטו בקיבוץ אפיקים שבעמק הירדן.

בשנות השלושים המאוחרות התרכזו במונאסטיר אינטלקטואלים מתנגדי המשטר, בעלי נטייה שמאלית וביניהם קומוניסטים נודעים. הם הצליחו לסחוף אחריהם גם כמה מבני הנוער היהודים, בעיקר מבין חניכי השומר הצעיר. צעירים אלה הצטרפו לסקו"י (ברית הנוער הקומוניסטי היוגוסלבי),אך בעת ובעונה אחת השתייכו גם אל השומר הצעיר, משום שהניחו כי חברותם ב-סקו"י אינה סותרת את זיקתם לארגון ציוני-סוציאליסטי. באוגוסט 1939 עמדה הנחה זו בפני מבחן, עם חתימת חוזה ריבנטרופ-מולוטוב, שקשר בין ברית-המועצות הקומוניסטית לגרמניה הנאצית. המפלגה הקומוניסטית המקומית, יהודי יוגוסלביה, ולמעשה כל מי שהיו מזוהים עם השמאל ביוגוסלביה עמדו בפני דילמה קשה. כ-800 חברי השומר הצעיר וחברי תכלת לבן, פעלו במונאסטיר ב-1939. רבים מהם היו חברים גם  בסקו"י. התלבטותם התגברה עם התקרבותה של יוגוסלביה אל ציר ברלין-רומא-טוקיו, וגם בעת פרוץ המלחמה וכיבוש יוגוסלביה. ההתלבטות הסתיימה רק לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות ביוני 1941.

ספורט

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם פעלו במונאסטיר ארבע אגודות ספורט: 'התקווה', 'מכבי', 'טרומפלדור' – מועדון התעמלות ו'אולימפיק' ושלוש קבוצות כדורגל יהודיות שנשאו את השמות, 'סיני', 'מכבי' ו'אספרנטה' (התקווה). הן שחקו זו נגד זו ועם קבוצות כדורגל יהודיות מסקופיה.