כברבים מן השירים שהוקלטו על ידי הוועדה ההיסטורית היהודית במינכן בשנת 1946, אין בהקלטה או בחומר הנלווה פרטים על אודות הזמר.
על פי קולו של הזמר הנשמע בעוד מספר שירים בהקלטה זו של הוועדה נראה שהשיר הוא מגטו קובנה. בשיר עצמו, שכנראה איננו שלם, אין פרטים היסטוריים מזהים כגון מקומות, אישים, או מונחי ריאליה.
השיר מתאר את חיי היום יום בגטו בדרך אירונית: הדוחק והרעב ללא נשוא גוברים על המידות המוסריות .
השיר מתאר את הדלות, הרעב, העבודה הקשה של רב תושבי הגטו מול הפרוטקציה שלה זכו מספר תושבים. השיר מספר על החרדות מפני ה"יעלות" (כינוי לנאצים, מעין קיצור של "יעלה ויבוא") אשר ארבו בכל פינה. השיר נוקט בגישה הומוריסטית: "מה אני צריך יותר? הרי יש לי הכול, אל הגטו הבאתי את כל הדלות, את האישה והילד, את כלי הבית ואפילו את המאהבת." ובבתים האחרונים הוא אומר: "עוד יהיה טוב, אל ייאוש, אל דאגה, הכול יתבהר והחיים ישובו להיות טובים ורגועים".
המנגינה קליטה ומבוססת על שיר עם ביידיש.
װאָס דאַרף איך האָבן מער
איך האָב דאָ אַלעס
פֿונעם געטאָ מיטגעבראַכט
דעם גאַנצן דלות
דאָס װײַבל און דאָס קינד
דאָס גאַנצע הױז־געזינד
אַ געליבטע איז אױך דאָ
אין אַ מזלדיקער שעה.
אונדזער נײַע הײם
די האַרטע נאַרע
דאָ שלאָפֿן אַלט און קלײן
די לופֿט אַ פּאַרע
אױף טישן און אױף בענק
אַ טומל װי אין שענק
אין ענגשאַפֿט און אין רעש
װי הערינג אין אַ פֿאַס.
עס איז אונדז גוט און װױל
גאָר אַ מחיה
אין קעסל גאָר עס קאָכט
אַ װעלט אַ נײַע
איר זײַט ניט מער צעזײט
אין שטיבעלעך צעשפּרײט
ס'איז גרײט פֿאַר אײַער שטאַם
גראַטעס מיט אַ צאַם
איר דאַרפֿט קײן פּעקלעך מער
אין געטאָ ברענגען
די פֿינפֿערלעך בײַם טױערל
דעם פּאָסטן שענקען
איר האָט אַ פּאָרציע ברױט
אַ יושניקל און קרױט
די קאַװע האָט אַ שם
כאָטש באָד זיך אױס אין דעם!
אױף יעדן טריט און שריט
זײַט איר באַגלײטע
קאַפֿטנס צום באַדאַרף
האָט איר געגרײטע
דאָקטױרים, פּאָליצײ
"יעלות" אַלערלײ
זײ קוקן אײַך שײן נאָך
צעשטעקט אַ גאַנצע װאָך
װען עס קומט בײַ נאַכט
אין קאָרידאָרן
שושקען זיך פֿאַרשמאַכט
פֿאַרליבטע פּאָרן
מען קושט זיך אין דער שטיל
עס פֿײַפֿט און טאַקט אַ גריל
מען קװעלט זיך טאַקע צו
צום אַזאַ [מין] ראָנדע־װוּ
װיטאַמינשטשיקעס װי פֿײגעלעך
זײַט איר געפֿלױגן
איך װײס ניט װאָס האָט אײַך
אַזױ געצױגן
די דראָטע פֿול מיט שרעק
ניטאָ צוריק קײן װעג
זעט איר אױס פֿאַרקלעמט
אַנטױשטע און פֿאַרשעמט.
איר האָט געמײנט דאָס גליק
װעט איר פֿאַרזאַמען
געכאַפּט אױף דיר די פּעק
דעם טאַטן מאַמען
פֿאַרלאָז דעם מאַגיסטראַט
איצט זײַט איר טױט און מאַט
פֿון זאָרגן מיט פֿאַרדרוס
װער הענטן קלאַפּן מוז.
צי װעלן מיר נאָך לאַנג
אַזױ פֿאַרברענגען?
צי װעלן מיר נאָך גאַנץ
די בײנדלעך ברענגען?
ס'װעט זײַן אַמאָל גוט
פֿאַרלירט זשע ניט דעם מוט
פֿאַרצװײפֿלט זײַט זשע ניט
און זאָגן זשע טאַקע מיט.
ניט געדאגהט נאָר
איר שאַנצער ברידער
ס'װעט נאָך װערן קלאָר
דער הימל װידער
די כמאַרעס װעלן פֿאַרבײַ
דאָס לעבן װעט װערן נײַ
געבענטשט מיט אַלעס גוטס
מיט ברכות אױפֿן טוץ.
מה עוד אני צריך
יש לי כאן הכל
הבאתי מן הגטו
את כל הדלות
את האישה והילד
את כל בני הבית
גם מאהבת יש פה
בשעה טובה ומבורכת.
ביתנו החדש
מטת הקרשים הקשה
כאן ישנים זקנים וצעירים
האוויר מלא אדים
על שולחנות וכסאות
רעש כמו בבית מרזח
בצפיפות וברעש
כמו דגים מלוחים בחבית.
טוב לנו ונעים
ממש תענוג
בקדירה רותח
עולם חדש
אתם כבר לא מפוזרים
ונפוצים בבתי תפילה
לגזע שלכם מוכנים
סורגים וגדרות.
אתם לא צריכים יותר להביא
חבילות לגטו
את החמישיות בשער
לתת לממונה
יש לכם מנת לחם
מרק וכרוב
לקפה יש שׁם
אפשר ממש להתרחץ בו
בכל צעד ושעל
אתם מלווים
קפוטות לשימוש
הכנתם מראש
רופאים, משטרה
"יעלות" כל מיני
הם כבר בוחנים אתכם
דחוסים כל השבוע
כאשר מגיע הלילה
במסדרונות
מתלחשים באדישות
זוגות מאוהבים
מתנשקים בַּשקט
מצפצף לו ודופק לפי הקצב צרצר
מתפעלים
מפגישה שכזאת
בעלי ויטמינים כמו ציפורים
יעופו
אני לא יודע מה אתכם
משך כל כך
גדר התיל מלאה באימה
אין דרך חזרה
אתם נראים מדוכאים
מאוכזבים ומבוישים.
חשבתם שתפסידו
את המזל
תפסתם את חבילותיכם
את אבא אמא
נתתם אמון בעיריה
עכשיו אתם הרוגים מעייפות
מדאגה, מעגמת נפש
וחייבים למחוא כפיים.
האם עוד הרבה זמן
כך נבלה?
האם עוד נביא
את עצמותינו שלמות?
פעם יהיה טוב
אל תאבדו את האומץ
אל תפקפקו
ותגידו כולם יחד.
רק לא לדאוג
אחים מבוצרים
עוד יתבהרו
שוב השמים
הגלים יעברו
החיים יתחדשו
יתברכו בכל טוב
בברכות מלוא הסל.