הגעה וקליטה
"נכנסנו לסביבה אחרת לגמרי, נוהל - לחלוטין שונה, אורח חיים - לגמרי אחר".
(מתוך עדותו של דאנק מלוטק)
תהליך ההגעה והקליטה בבית הילדים באוטבוצק היה מסובך, ולעתים קרובות קשה. הילדים הגיעו במצב גופני ונפשי ירוד ביותר, לאחר כל אשר חוו במהלך השואה. כאשר הגיעו לבית הילדים היו הילדים מלאי כינים, והדבר היווה אתגר לאנשי הצוות. ראשיהם של הילדים גולחו ובגדיהם נלקחו. בית היתומים לא קיבל אספקה, ועל כן חסרו לו בגדים על מנת להחליף את בגדיהם מלאי הכינים של הילדים. עקב כך הולבשו הילדים, בתחילה, בשמיכות ובסדינים עד שהושגו עבורם בגדים נקיים. עבור רבים מהילדים, זהו הזיכרון הראשון שלהם אי-פעם של היותם חופשיים מכינים.
בהיותם במסתור חיו הילדים בתנאים קשים, ורבים מהם היו חלשים וחולים להחריד. אחת המשימות הראשונות בפניהן עמדו אנשי הצוות הייתה לשקם את בריאותם של הילדים ולהבטיח שהם יקבלו טיפול רפואי הולם. אחד הילדים הוסתר בבור שנחפר תחת הקרקע, ועקב כך איבד את יכולתו ללכת. היה צורך לטפל בילד, שהיה משותק-למחצה, להשיבו לבריאות תקינה ולהביאו למצב שיוכל ללכת שוב. חלק מהילדים החולים יותר נשלחו לסנטוריום (בית הבראה) ששכן גם הוא באוטבוצק, על מנת לאפשר להם להתאושש ולהשתקם.
רבים מהילדים היו במסתור לבדם או עם מבוגרים, ועם הגעתם לבית הילדים החלו לחוות עולם של ילדים. היה עליהם ללמוד לכבד לוח זמנים ולהסכין עם השגרה היומיומית. לראשונה מזה שנים לא נאלצו להאבק על מזון ולהאבק על מנת לשרוד. עם זאת, היה עליהם להתרגל לנוהג של ארוחות סדירות בחדר אוכל, עם ילדים אחרים. כעת יכלו לאכול בחופשיות ולשחק כילדים נורמליים, והחלו לגבש חברויות ויחסים עם הילדים האחרים בבית הילדים.
