ויקטוריה בלום (אביבה בלום-וקס) נולדה בשנת 1932 בוורשה. אביה, אברהם (אברשה), היה פעיל מפלגת ה'בונד'* בוורשה ובאזור. אמה, לובה, שהייתה אף היא פעילה ב'בונד', היתה אחות מוסמכת ובוגרת בית הספר היהודי לסיעוד בוורשה.
עם הקמת גטו ורשה גורשו ויקטוריה ומשפחתה לגטו. בראשית 1943 הבריחה אותה אמה מהגטו אל הצד הפולני של העיר, שם הסתירו אותה משפחות פולניות שונות.
אביה של ויקטוריה לחם במרד גטו ורשה והצליח להימלט מהגטו, אך נתפס על ידי הגרמנים ונרצח. לאחר ששמעה על הירצחו של בעלה, התלבשה לובה כאלמנתו של קצין פולני והוציאה את ויקטוריה מהמסתור. השתיים נסעו לאזור הכפרי, שם חיפשה לובה עבודה כאומנת. בזכות בקיאותן בשפה הפולנית, לא התגלה מוצאן היהודי. בקיץ 1943 החלה ויקטוריה אף ללמוד עם ילדים אחרים בכפר סמוך. היא פקדה את הכנסיה והשתתפה בטקסים.
ב-1944 נרצחו בעלי האחוזה שבה היו ויקטוריה ואמה, והשתיים ברחו חזרה לוורשה. הן עברו להתגורר בעיירה ראדושץ' (Radosc) הסמוכה לוורשה, ובסתיו 1944 שוחררו בראדושץ' על ידי הצבא האדום. לאחר השחרור התאחדו עם אלכסנדר, אחיה של ויקטוריה, שהוסתר על ידי משפחה פולנית. לובה יצרה קשר עם הוועדה המרכזית ליהודי פולין (CKZP) ובאביב 1945 החלה לנהל את בית הילדים באוטבוצק. ויקטוריה ואלכסנדר התגוררו בבית הילדים.
לאחר שנים ספורות בבית הילדים החלה ויקטוריה להשתתף בחשאי במחתרת ציונית בבית הילדים. היא ידעה שאמה (תומכת נחושה של ה'בונד') תתנגד. במקביל הלכה ויקטוריה לבית ספר פולני, שם סבלה מאנטישמיות ומשנאה.
בשנת 1948 עזבה ויקטוריה את בית הילדים והחלה ללמוד בבית-ספר בוורשה. במקביל הדריכה בקן השומר הצעיר בוורשה.
בינואר 1950 עלתה ויקטוריה לישראל.
* בונד – מפלגה יהודית סוציאליסטית שהתנגדה לציונות וכן לתרבות וללשון העברית, והחשיבה את היידיש כשפה הלאומית של היהודים ברחבי מזרח אירופה.