לובה בייליצקה בלום
לובה ואברשה בלום ביום נישואיהם
לובה בייליצקה בלום (Luba Bielicka Blum) נולדה בשנת 1906 בווילנה, בת בכורה למשפחה מסורתית ועניה בת עשר נפשות. ללובה היה רצון עז ללמוד, וכאשר נפתחה הגימנסיה העברית בווילנה, החלה לובה ללמוד בה. היא פגשה שם את בעלה לעתיד, אברשה (אברהם) בלום, שהיה פעיל מפלגת ה'בונד' בוורשה. יחד הצטרפו השניים ל'צוקונפט' (ביידיש – עתיד), תנועת הנוער של הבונד. לאחר מכן למדה לובה בבית הספר היהודי לסיעוד בוורשה, ואילו אברשה נסע לגנט, בלגיה, ללימודי הנדסה. לאחר שהשלים אברשה את לימודיו שב לפולין. בני הזוג נישאו בוורשה ונולדו להם שני ילדים, ויקטוריה (1932) ואלכסנדר (1936). לאחר לימודיה המשיכה לובה לעבוד בבית הספר לסיעוד, והגיעה לדרגת סגנית מנהלת בית הספר. במקביל שימשה כמפקחת על הכשרת האחיות בעבודה סוציאלית.
עם פרוץ המלחמה, בספטמבר 1939, בהיעדרו של מנהל בית הספר לסיעוד, שימשה לובה עצמה כמנהלת. רבים ממנהיגי ה'בונד' החליטו להימלט מפני הגרמנים לכיוון רוסיה, אך לובה ואברשה החליטו להישאר בוורשה והמשיכו להפעיל את בית הספר ולפעול במסגרת ה'בונד' למרות הקשיים הכרוכים בכך. עם הקמת גטו ורשה הועבר בית הספר לסיעוד אל בין חומותיו, ובו התגוררו לובה וילדיה, ויקטוריה ואלכסנדר. לובה הצליחה להשיג אישור רשמי להמשיך ולהפעיל את בית הספר לסיעוד בגטו, ובמקביל ללימודיהן הרשמיים, עבדו חניכות בית הספר בבתי החולים בגטו.
במהלך הגירושים ההמוניים של קיץ 1942 נלקחו תלמידי בית הספר ל'אומשלגפלץ' עם ילדיה של לובה, לשם גירושם. לובה הצליחה להביא לשחרורן של חלק מהתלמידות בזכות תעודות שאישרו להן להישאר בגטו, כתלמידות בית הספר לסיעוד. היא אף הצליחה להבריח את ילדיה מ'האומשלגפלץ' באמבולנס לפני הגירוש. לובה קיוותה להישאר בגטו גם לאחר הגירושים ההמוניים, אך תקוותיה התנפצו לאחר שהגרמנים רצחו את המטופלים בבית החולים של הגטו ביחד עם האחיות והרופאים שנמצאו איתם. במהלך האקציה הצליחה לובה להסתתר במרתף עם ילדיה ועם אחיות מעטות. בזכות קשריה עם אחיות פולניות ועם חברי המפלגה הקומוניסטית, הצליחה לובה להבריח אל מחוץ לגטו את ילדיה וכן ילדים אחרים.
לובה נמלטה מהגטו לפני המרד, אך אברשה נותר בגטו כאחד ממנהיגי ה'בונד' במרד. לאחר המרד נתפס בוורשה ונרצח. לובה הצליחה לשרוד במסתור, בחסות מסמכים מזויפים, עם בתה ויקטוריה, בעוד בנה, אלכסנדר, הוסתר בזהות בדויה בקרב משפחה פולנית בוורשה.
ב-1944 שבו לובה ובתה חזרה לפרברי וורשה. בסתיו 1944 הן שוחררו על ידי הצבא האדום. מאוחר יותר שב אלכסנדר לחיות עמן.
במרס 1945 נטל הוועד היהודי הפולני המרכזי (CKZP) את האחריות על בית הילדים באוטבוצק ומינה את לובה כמנהלת בית הילדים. היא עבדה עם צוות מסור ובית הילדים הסתייע בתמיכת הג'וינט. בית הילדים היווה מעון חם עבור הילדים. ב-1949 נסגר בית הילדים ולובה שבה לוורשה, שם ייסדה מחדש את בית הספר לסיעוד. לובה קיבלה אותות הוקרה רבים על עבודתה המסורה כאחות וכמנהלת בית הספר לסיעוד, בהם 'מדליית פלורנס נייטינגייל' היוקרתית על פעולותיה במהלך המלחמה תחת הכיבוש הנאצי. לובה בלום נפטרה בוורשה בשנת 1973.