יוהנה אק

גרמניה

משנת 1942 עד סוף המלחמה החביאה אלמנת המלחמה יוהנה אק (ילידת 1888), בזה אחר זה, ארבעה קורבנות של הרדיפה הנאצית. שניים מאלה שמצאו מקלט בביתה היו יהודים. אק הכירה את בני משפחתו של האדם הראשון שהסתירה, היינץ גוטמן, במשך שנים רבות לפני המלחמה. אביו של היינץ, יעקב, ובעלה של אק היו חברים לנשק במלחמת העולם הראשונה.

בשנת 1942 גורשו יעקב, אשתו וילדיהם למזרח ולא שבו לעולם. רק היינץ הצעיר הצליח בקושי להימלט ממעצר ונדד ברחובות ללא מטרה, בלי מקום לשהות בו ובלי כרטיסי הקצבת מזון. כל אדם אליו פנה בבקשת עזרה סירב לעזור ליהודי לא חוקי, בשל הפחד להיתפס. רק אק, מבין כל מכריו הלא יהודים של היינץ, עמדה לצדו ברגעים קשים אלה, הציעה לו מקלט בביתה וחלקה עמו את קצבה מזונה הדלה. היא היתה עושה ימים רבים מחוץ לביתה במאמץ להשיג הקצבת מזון נוספת מחברים שיכלה לסמוך עליהם. בנובמבר 1943 נהרס ביתה בהפצצה אווירית. אק לקחה על עצמה למצוא מקום מסתור חלופי להיינץ. גם כאשר חי היינץ רחוק ממנה, שמרה אק על קשר עמו וסיפקה לו מעת לעת כרטיסי הקצבת מזון וכשעלה הצורך - גם קשר עם אנשי קשר חיוניים.

דרך האישה שבביתה גר היינץ, גברת מ', הכירה אק את אלפרידה גוטמן (אין קשר משפחתי להיינץ), נערה יהודיה שהסתתרה בביתה של גברת מ'. בדצמבר 1943 פשט הגסטפו על ביתה של גברת מ' ואלפרידה הסתתרה מתחת אחת המיטות ובקושי הצליחה להימלט ממעצר. אלפרידה זועזעה מחוויה טראומטית זו. היא ביקרה את אק וסיפרה לה את אשר התרחש. אק, שבינתיים קיבלה דירת חדר, הסכימה מיד לתת לה מקום מגורים.

באחד הימים, כשעמדו בתור למאפיה, בירכה את אלפרידה בחמימות נערה בת גילה. התברר שהיתה זו אריקה הרטמן, בת כיתתה לשעבר, שלמדה איתה בבית הספר במילהאוזן (Mühlhausen) שבמזרח פרוסיה (היום מלינארי שבפולין). גורלה של הנערה היהודיה נגע ללבה של הרטמן והיא ביקשה לעזור. היא נתנה לאלפרידה חלק ממסמכי הזהות האריים שלה, כולל מסמך בו צוין שהיא עבדה בשירותי העבודה.

זמן קצר לאחר מכן התגלו מסמכים אלה כרבי ערך. בליל 30 בינואר 1944 זרעו מטוסי בעלות הברית הרס בברלין. אק ניצלה את הבלבול שנבע מכך ורשמה את אלפרידה ברשויות המשטרה כאלפרידה הרטמן, שביתה וחפציה האישיים נשרפו בפשיטה האווירית. כך, בתחבולה, הצליחה להקנות לנערה היהודיה מעמד חוקי ולהביא לרישומה הרשמי כדיירת בדירתה.

סופה של אלפרידה היה טרגי. הנערה היהודיה ששרדה את אימי המלחמה ללא פגע נכנעה למחלת קיבה פתאומית מיד אחרי המלחמה ונפטרה ביוני 1946, ערב הגירתה המתוכננת לארצות הברית. אק, אחות בהכשרתה, ישבה ליד מיטתה של אלפרידה בבית החולים עד פטירתה של זו. לאחר מכן חקרה אק במשרדי הקהילה היהודית בדבר שמות הוריה ואחיה של אלפרידה. כולם נספו אך אק הביאה לכך ששמותיהם נחקקו על מצבתה של אלפרידה, מצבה אותה הקימה אק על חשבונה בבית הקברות ברלין-וייסנזה (Berlin-Weissensee). כשנשאלה בדבר מניעיה, אמרה אק:

"המניעים לכך שנתתי עזרה? שום דבר מיוחד. בעיקרון, מה שאני חושבת הוא זה: אם אדם נמצא במצוקה ואני יכולה לעזור לו, זה הופך לחובתי ולאחריותי. אם הייתי נמנעת מלעשות כך, הייתי בוגדת במשימה שהחיים - או אולי אלוהים? - דרשו ממני למלא. בני אדם - כך נראה לי - יוצרים שלמות גדולה. כשהם מעוללים עוול זה לזה הם מכים עצמם ואת הכל ישר בפנים. אלה מניעי."

ב-11 בדצמבר 1983 הכיר יד ושם ביוהנה אק כחסידת אומות העולם.