סופיה קריטיקו

יוון

סופיה קריטיקו (Sofia Kritikou), אם חד הורית, עבדה בנקיון בתים באתונה והתגוררה בפריסטרי (Peristeri) שליד אתונה עם בתה אגאפי (Agapi). בספטמבר 1943, עם כיבוש אתונה בידי הגרמנים, החלה רדיפת היהודים בבירה.

באחד הימים בחודש מרס 1944 הופצו שמועות שכרטיסים להקצבת מזון יחולקו בבית הכנסת המרכזי. אמו של הרמן-צבי קזנסקי, טאובה, ושתיים מדודותיו, הלכו לבית הכנסת ולא שבו. לאחר מכן נודע למשפחה שהשלוש גורשו לאושוויץ ושם נרצחו. לאחר היעלמן לקח דוד, אביו של צבי, את יתר בני המשפחה - צבי בן ה-18, ליאנה בת ה-16 וג'ני (ג'ינה) בת ה-8 - למקום מסתור. היו להם תעודות זהות מזויפות ובהם שמות יווניים-אורתודוקסיים, תעודות שאותן הנפיק מפקד המשטרה ברובע מגוריהם.

בתחילה מצאו בני המשפחה מקלט זמני בקרב חברים ומכרים שונים, ודוד שילם עבור החזקתם, אך הוא חיפש פתרון קבוע. שותפו היווני בסדנת התפירה הזכיר את שמה של סופיה קריטיקו. שותף זה היה הסנדק של בתה בת השמונה של סופיה, אגאפי. סופיה היתה אישה ענייה, קשת-יום וידועת עמל. כל יום היתה הולכת לאתונה, למרות המרחק הרב. למרות קשייה האישיים, לא היססה סופיה להציע עזרה לבני המשפחה. בתחילה לא ידעה סופיה שבני המשפחה שחסו בצל קורתה הם יהודים, אך גם כשגילתה את זהותם האמיתית לא גירשה אותם מביתה, למרות עונש המוות שהוטל על כל המסתיר יהודים. בני משפחת קזנסקי מצאו מקלט בביתה של סופיה עד תום המלחמה. צבי הצטרף לכוחות המחתרת אך היה מגיע לבקר את המשפחה מעת לעת.

לאחר המלחמה נשארו דוד קזנסקי וליאנה (לימים ואסיליאדו) ביוון, וצבי וג'ינה (לימים בנצ'יק) היגרו לארץ ישראל. בשנת 1964 ביקר צבי באתונה כדי לפגוש את מצילתו. כששב ופגש את אגאפי, בתה של סופיה, התאהב בה. היא התגיירה והם נישאו ועלו לישראל. סופיה קריטיקו באה לחיות בישראל עם בתה אגאפי, שכעת שמה הוא רות, ועם חתנה. סופיה הלכה לעולמה בשנת 1995, בגיל 100.

ב-23 באוגוסט 1998 הכיר יד ושם בסופיה קריטיקו כחסידת אומות העולם.