אנטונינה גורדיי
בלרוס
אנטונינה גורדיי לבית ז'ור עבדה כאומנת בבית משפחת לדוויץ', משפחה יהודית שחיה במינסק. היא טיפלה ברפאל בן השש וברעיה בת השלוש. מורדוך לדוויץ', אבי המשפחה, היה מהנדס אזרחי ואשתו פאניה - מנהלת גן ילדים. ביום בו פלשו הגרמנים גויס מורדוך לצבא האדום ופאניה הצטוותה לפנות את גן הילדים מזרחה. ילדיה של פאניה היו אמורים להתפנות איתה, אבל ההפצצות החלו מוקדם בבוקר של 26 ביוני 1941. פאניה עזבה בחיפזון עם הילדים ואנשי הצוות של גן הילדים, אך ילדיה לא הגיעו לנקודת המפגש בזמן ונשארו במינסק, שנכבשה לאחר יומיים בידי הגרמנים.
בית הדירות בו התגוררה משפחת לדוויץ' נכתש עד הקרקע ואנטונינה ובני חסותה עברו לגור אצל חבריה. לאחר ימים מעטים השאירה אנטונינה את רפאל ורעיה בבית היתומים. שם - כך חשבה - יקבלו הילדים לכל הפחות מזון. עד מהרה הועברו בני לדוויץ' ויתומים יהודיים מבית היתומים אל בית היתומים שפעל בגטו. אנטונינה המשיכה לבקר אותם בגטו, הביאה להם מזון והבטיחה לקחת אותם אליה מיד כשתמצא עבודה ומקום מגורים.
מספר חודשים חלפו. יום אחד הגיעה אנטונינה לראות את הילדים בגטו ולא מצאה את רפאל. ילדים בבית היתומים סיפרו לה שהגרמנים לקחו ממנו דגימות דם ואלה גרמו למותו. אנטונינה חששה לאבד גם את רעיה הקטנה ובאותו היום הוציאה אותה מהגטו.
במהלך החורף של 1942-1941 לא היו לרעיה בגדי חורף והיא סבלה מתת תזונה. אנטונינה הביאה את רעיה לאחותה, שם נותרה הילדה עד שאומנתה מצאה מקום מגורים ומקור הכנסה. מצבם השתפר מעט לאחר שאנטונינה נישאה. היא לא סיפרה לבעלה את האמת על הילדה, והבעל הניח שרעיה היא בתה הבלתי חוקית של אנטונינה. אנטונינה לא הכחישה זאת. אך מכיוון שלא היתה ברשותה תעודת לידה שמוכיחה את הקשר בינה לבין רעיה, החביאה את רעיה בכל פעם שזרים או גרמנים היו בסביבה. בשנת 1943 נולד בנה של אנטונינה, ולאדימיר, אך היא עדיין אהבה את הילדה ודאגה לה, מגינה עליה מפני סכנות אפשריות.
לאחר השחרור שבו מורדוך ופאניה לדוויץ' למינסק ומצאו את רעיה בריאה ושלמה. אנטונינה סיפרה להם כל מה שידעה על מותו של בנם רפאל. המצילה והניצולים חיו באותה עיר במשך שנים רבות ונותרו בקשר עד מותה של אנטונינה ב-1978.
ב-9 במאי 2007 הכיר יד ושם באנטונינה גורדיי כחסידת אומות העולם.