המכון הבין-לאומי לחקר השואה
האנציקלופדיה של הגטאות
+ חיפוש במאגר
פרצ'ב (Parczew)
מקום לפני המלחמה: עיירה בנפת ולודווה (Włodawa), מחוז לובלין (Lublin), פולין
מקום בזמן המלחמה: גנרלגוברנמן, מחוז לובלין
מקום לפני המלחמה: עיירה בנפת ולודווה (Włodawa), מחוז לובלין (Lublin), פולין
מקום בזמן המלחמה: גנרלגוברנמן, מחוז לובלין
בין שתי מלחמות העולם חיו בפרצ'ב כ-4,000 יהודים – יותר ממחצית תושביה. רובם התפרנסו ממלאכה, ממסחר זעיר ומרוכלות והיו בהם גם בעלי בתי חרושת. בפרצ'ב פעלו איגודים מקצועיים יהודיים וקופת אשראי לצד חברות צדקה וסעד מסורתיות, ויוצאי הקהילה בארצות-הברית סייעו לקרוביהם. רבים מילדי הקהילה התחנכו בחדרים פרטיים, בתלמוד תורה ובבית ספר לבנות של "בית יעקב". בפרצ'ב היו סניפים של רוב המפלגות הציוניות, וכמה מבוגריו של קיבוץ הכשרה שהוקם בה עלו לארץ-ישראל. בעיירה פעלו גם סניפים של אגודת ישראל ושל הבונד. למפלגות ולתנועות הנוער היהודיות היה תפקיד מרכזי בחיי התרבות בעיירה. הן קיימו הרצאות, העלו הצגות וקונצרטים ויזמו אירועי תרבות.
ב-1938-1937 היו בפרצ'ב תקריות אלימות רבות על רקע אנטישמי, ויהודים רבים נפצעו.
ב-5 באוקטובר 1939 נכנסו לפרצ'ב יחידות צבא גרמניות, אנשי ס"ס וגסטפו, והחלו בחטיפת יהודים לעבודת כפייה. בנובמבר 1939 חויבו יהודי פרצ'ב לשאת סרט זרוע לבן ועליו מגן דוד, נאסר עליהם ללכת על המדרכות, עסקיהם הוחרמו, הם חויבו בתשלומי כופר, ורבים מהם פונו מדירותיהם. מפעם לפעם היו בעיירה מעשי התעללות ביהודים ויהודים אחדים נרצחו.
בסוף 1939 כוננו הגרמנים יודנרט בפרצ'ב. ב-4 בפברואר 1940 נצטווה היודנרט לספק מזון ל-607 שבויים יהודים שעברו בעיירה בדרכם מלובלין לביאלה פודלסקה (Biala Podlaska). באביב 1940 נחטפו צעירות יהודיות לעבודת כפייה בכפר הסמוך יבלונקה (Jablonka), ומפעם לפעם נחטפו יהודים לעבודת כפייה בסביבת פרצ'ב ובמחנה עבודה בבלז'ץ. רבים מהם חלו בגלל תנאי העבודה הקשים, והיו שנרצחו.
בערב פסח ת"ש (אפריל 1940) בזזו חיילי יחידה גרמנית שחנתה בפרצ'ב בתי יהודים, פצעו יהודים רבים ורצחו אחד. בסוף 1940 נאסר על יהודי פרצ'ב לקנות מזון מאיכרי הסביבה, ועל לא-יהודים נאסר למכור ליהודי פרצ'ב כל סחורה שהיא. בחורף 1940/41 הובאו לפרצ'ב מגורשים מפוזנן (Poznan), מסובלקי (Suwalki), מקרקוב ומלובלין. במרוצת 1941 הובאו לפרצ'ב מגורשים מרחבי פולין ומספר היהודים בפרצ'ב גדל לכ-6,000.
ב-19 באוגוסט 1942 החלה אקציית גירוש של יותר מ-4,000 מיהודי פרצ'ב למחנה ההשמדה טרבלינקה בידי פלוגת ס"ס מטרבלינקה והז'נדרמריה המקומית. שלמה הימלבלאו, מחנך בבית היתומים של פרצ'ב, הצטרף לילדים שגורשו, אף ששמו לא נכלל ברשימת המגורשים. רבים נרצחו במקום. עוד כ-400 נתגלו במקומות מסתור ונורו.
בספטמבר 1942, לאחר אקציה גדולה זו, הוקם בפרצ'ב גטו, והובאו אליו גם כ-2,000 יהודים מצ'מיירניקי (Czemierniki), מווהין (Wohyn) ומקוצק (Kock). עקב הצפיפות בגטו שוכנו רבים מהפליטים מחוץ לתחומו.
באוקטובר 1942 הגיעו לפרצ'ב קציני הס"ס פישר (Fischer), באונסמיל (Baunsemil) ודיקלוף (Diekloff) מעיירת הנפה רדזין (Radzyn) ופיקדו על גירושם של כ-2,500 יהודים לטרבלינקה.
כ-1,000 היהודים האחרונים בגטו פרצ'ב גורשו לגטו מיינדזיז'ץ פודלסקי (Międzyrzec Podlaski). רבים ברחו ליערות הסמוכים, וכ-100 נתפסו ונורו.
פרצ'ב הייתה אחת העיירות שהגרמנים תכננו להקים בהן גטו חוזר, אך התכנית לא יצאה לפועל בסופו של דבר, אולי בשל חששם מיחידות הפרטיזנים שביערות הסביבה, שעזרו לרבים מיהודי פרצ'ב בבריחתם. כמה יהודים נמלטו מהגטו, קצתם הצטרפו ליחידת הפרטיזנים של יחיאל גרינשפן, שהייתה יחידת הפרטיזנים היהודית הגדולה ביותר במרכז פולין, וכמה מהם הצטרפו למחנה המשפחות שהוקם בחסותה.