שאָטנס (צללים)

השיר מושר בהקלטה שלפנינו מפי בטי סגל בליווי עקיבא דייכס באקורדיון. 

השיר נכתב על ידי לייב רוזנטל שנספה ב-1945 עבור אחת מהצגות התיאטרון היידי בגטו וילנה שנקראה "קארענע יארן און וויי צו די טעג" - שנות התירס וימי החיטה – משחק מילים על המלה "ווייצן" שכאן היא מחולקת ונשמעת כ"ווי צו" – קריאת כאב.

השיר מתאר את החיים בגטו בו התושבים מתנהלים כצללים הנרדפים על ידי הגורל.  הצללים היהודים תושבי הגטו סובלים וחיים כמתים, בעוד האחרים ממשיכים בחייהם ולא אכפת להם מכאבם וסבלם של היהודים.  האדם בודד, אין מי שמקשיב לבכיו.  אולם יום אחד בקרוב "הצללים ייעלמו, ומתוך הזוועה תראה בקרוב, איך הצל מתחלף והשמש זורחת באור בהיר".  השיר מסתיים בתקווה כרבים משירי התיאטרון בגטאות שהושרו לקהל הגטו הסובל.

המנגינה המתוקה של הטנגו מעצימה את הניגוד בין המילים הקודרות והמסר של השיר, וכן מחברת אותם ואותנו - ניגוד שמופיע בשירים רבים מגטו וילנה. הטנגו היה פופולרי מאד במוסיקה הקלה בשנים שבין המלחמות במזרח אירופה ובמקומות אחרים.