שומר אחי אנוכי

בערב ראש השנה האזרחית, ב-31 בדצמבר 1941, חברי תנועת המחתרת "דרור" מווילנה נאספו בדירתו של אנטון שמיד, חייל בצבא הגרמני מווינה, שעזר ליהודים בגטו. כדי להביע את תודתם לחייל הוורמאכט שסיכן את חייו כדי להצילם, אמרו לו שלאחר המלחמה יזמינו אותו לארץ ישראל ויתנו לו מגן דוד מזהב. "אענוד אותו בגאווה", אמר שמיד. למרבה הצער, איש מהם לא זכה לראות את מימוש ההבטחה. זמן קצר לאחר אותה התכנסות נתפס שמיד והוצא להורג; רוב היהודים שהשתתפו בפגישה, אם לא כולם, נספו בשואה. אף על פי כן, 22 שנה לאחר מכן הוגשמה ההבטחה לכבד את פעולותיו של שמיד, כאשר יד ושם, בשם העם היהודי ומדינת ישראל, העניק למציל האוסטרי את התואר "חסיד אומות העולם" ואלמנתו נטעה עץ בשדרת חסידי אומות העולם בירושלים.

ההבטחה שנתן שמיד תוארה בדו"ח של שליחת המחתרת הציונית, לונקה קוז'יברודסקה, שכתבה תיאור מפורט על החייל שסיכן את חייו כדי לעזור ליהודים. הדו"ח צורף למסמכים הרבים שהשתמרו בארכיון המחתרתי "עונג שבת" בגטו ורשה, וצורפה לו כותרת בה נכתב שהדו"ח הוא "אחד בסדרה של 'חסידי אומות העולם'." מקורו של המונח חסידי אומות העולם במסורת היהודית, והוא מסמל לא יהודים שעמדו לצד העם היהודי בעתות מצוקה. הרמב"ם  התייחס לחסידי אומות העולם כאל לא יהודים שמקיימים את שבע מצוות בני נח, כלומר – לא יהודים שמכבדים את הציוויים הבסיסיים של המוסר היהודי, כולל האיסור על שפיכות דמים.