הקמתה של הוועדה לציון חסידי אומות העולם
"אנו ניגשים למשימה זו ביראת כבוד"
מראשיתו של המפעל ידעו ראשי יד ושם כי ההחלטה מי זכאי לאות הנעלה תהיה מאתגרת במיוחד. היה צורך לדחות את נטיעת העץ לכבוד אוסקר שינדלר בטקס חנוכת שדרת חסידי אומות העולם ב-1 במאי 1962, כאשר ניצול שואה מחה על הכבוד שיוענק לשינדלר. הוא טען שלמרות שהוא-עצמו ניצל על ידי האיש, הרי ששינדלר, עם הגעתו לקרקוב, שדד את העסק של משפחתו, שהיה חבר במפלגה הנאצית, ושהצלת היהודים נבעה מרצונו לבסס לעצמו אליבי לימים שלאחר תבוסת גרמניה. על מנת להבטיח שרק אנשים ראויים באמת יקבלו את העיטור הנעלה, ביקש יד ושם לבסס הליך קבלת החלטות שיטתי ומסודר. על כן הקימו את הוועדה לציון חסידי אומות העולם ומינו את משה לנדוי, שופט בית המשפט העליון (והשופט שישב בראש הרכב בית המשפט ששפט את אדולף אייכמן) בתור יושב ראש הוועדה.
פגישה מקדימה של הוועדה התקיימה ב-1 בפברואר 1963 וחברי הוועדה החלו לנסח קווים מנחים ואת הקריטריונים העומדים בבסיס פעולתה של הוועדה עד היום. ב-19 בפברואר 1963 התכנסה הוועדה לישיבתה הראשונה במשכן נשיאי ישראל. הרכב הוועדה השתנה לאורך השנים, אך עד היום עומד בראשה שופט בדימוס מבית המשפט העליון, ורוב חבריה הם ניצולי שואה שפועלים בהתנדבות. חברי הוועדה משקיעים שעות רבות בבחינה מדוקדקת של התיקים ובדיונים מעמיקים לפני שהם מחליטים אם המקרה עומד בהגדרות המחמירות של התכנית. הודות לבדיקה המדוקדקת ולהקפדה החמורה על הקריטריונים, זכה התואר "חסיד אומות העולם" למוניטין רב ולהערכה בכל רחבי תבל.
במהלך השנים פיתחה הוועדה סדרת כללים וקריטריונים בניסיון לשרטט קו ברור בתוך הקשת הרחבה של התנהגויות ועמדות אנושיות – קו שמפריד בין שזכאים המעשים המזכים הענקת התואר לבין ביטויים אחרים של עזרה וסולידריות. ההגדרה בחוק יד ושם של חסידי אומות העולם כמי "ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים" מהווה את הבסיס לעקרונות המנחים את עבודתה של הוועדה. הגדרה זו מגדירה קבוצה קטנה של אנשים שלא רק עזרו ליהודים, אלא גם היו מוכנים לנטוש את העמדה הבטוחה יחסית של העומדים מן הצד ובמידת הצורך לשלם מחיר יקר על מעשיהם ואפילו לחלוק עם הקורבנות את גורלם; אנשים שכאשר ניצבו מול הרוע המוחלט, לא הסתפקו בהצהרות אהדה, אלא סברו כי נסיבות יוצאות דופן מחייבות תגובות יוצאות דופן.
מובן שהקו המפריד במקרים רבים מטושטש, ובפני הוועדה עומדות שאלות ודילמות אדירות. בדומה להיסטוריונים, חברי הוועדה מנסים לברר את הנסיבות ולהעריך את המעשים על רקע ההתרחשויות ההיסטוריות. עם זאת, שלא כהיסטוריונים, בסופו של יום נדרשים חברי הוועדה למתוח קו ברור דרך מצבים מורכבים ורבי-שכבות ולזקק אותם להצבעה של "כן" או "לא". הם צריכים לאמוד את הסיכון שעמד בפני המציל, לבחון את שאלת המניע – האם המציל ביקש להציל חיי יהודים או שמא היה גם מניע כמוס כגון רווח חומרי, רצון להמרת דתו של הניצול או הרצון לאמץ ילד, ולהתמודד עם שאלות כבדות משקל אחרות.
מתוך הפרוטוקול של הישיבה המוקדמת לציון חסידי אומות העולם
ט"ז שבט תשכ"ג – 1 בפברואר 1963
ד"ר אריה קובובי, יו"ר הנהלת יד ושם:
מברך בשם הנהלת יד ושם את יו"ר הועדה וחבריה ומביע את תודת רשות הזיכרון על שהנוכחים הסכימו לקחת עליהם את העול של תפקיד חשוב וקשה זה....אשר להשתלשלות העניינים שהביאו לידי הקמת הועדה: החוק קובע שרשות הזיכרון הוקמה גם "לחסידי אומות העולם ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים" (סעיף 1.9). התלבטנו זמן רב בנוגע לתפקיד זה. מזמן לזמן העבירו אלינו לשכת הנשיא ולשכת ראש הממשלה מכתבים מניצולים שביקשו אות הערכה או תמיכה עבור מציליהם, וגם ממצילים שביקשו עיטור או אות ציון כנהוג במדינות העולם. עם לכידתו של אייכמן, אשר גם נשיא בית המשפט המחוזי שדן אותו וגם התובע הכללי נמצאים אתנו כאן, התחיל לחץ ציבורי למען יפגין העם היהודי שאינו מעונין בענישת החוטאים בלבד, כי אם גם בהכרת תודה לגומלי חסדים....מה איפוא אנו עושים?
א. אנו אוספים חומר לשם עריכת לקסיקון על חסידי אומות העולם אנו תקווה שבעוד שנתיים נוכל לגשת להתחלת פרסום הלקסיקון, אשר יהווה יד ושם למצילים בצורה הנאותה ביותר.
ב. החלטנו להעניק תעודות הכרה למצילים הראויים לתואר חסיד אומות העולם.
ג. כשתקרב המועד לביצוע פסק הדין על הצורר, החלטנו על מחווה סמלית ובכ"ז בניסיון אשתקד התחלנו בנטיעת שדרת חסידי אומות העולם בהר הזיכרון. נמצאו אז בארץ 12 מצילים שהיו תושבי הארץ או אורחים שהוזמנו לביקור. אלה היו הנוטעים הראשונים והטקס היה רב רושם והיה לו הד רחב. מאז נטעו עוד 14 איש, ביחד 26.
עם התגבשות פעולתנו האפשרית בשטח זה, התגלה גם הצורך בהקמת ועדה שתהיה מוסמכת מי הם האנשים הראויים לשאת את התואר חסיד אומות העולם.אמנם איש לא ערער על 25 מתוך 26 נוטעי העצים, אבל במקרה אחד, במקרה של הגרמני אוסקר שינדלר, אשר יש לו בארץ מאות אנשים אסירי תודה, קם יחיד וערער על זכותו וערעורו גם מצא הד. אחת המטרות של ועדה זו היא למנוע תקלות מסוג זה.
השופט משה לנדוי, יו"ר הועדה לציון חסידי אומות העולם:
בטוח שכמוני גם אתם ניגשים לתפקיד ביראת כבוד, יש לנו שליחות חשובה למלא. התפקיד אינו קל, כפי שניתן לראות מראש, אך אנו חייבים חובת כבוד מטעם יד ושם, המדינה והעם היהודי כולו שתפקיד זה יתמלא כראוי....תעמוד בפנינו השאלה אם להרחיב או להצר את היריעה. שמעתי מד"ר קובובי על מאות ואלפים. אני בעד הצרת היריעה ככל האפשר, ז.א. שתואר זה יהיה ליחידי סגולה....כי יש סקלה שלימה של מהות העזרה שניתנה וישנה סקלה אחרת של המוטייבים שהביאו אנשים להציל, החל ממניעים אישים וכלה במוטיב אהבת אדם ואהבת יהודים. מתפקידנו להחליט איפה לתחום את התחום....צריך יהיה להיות יחס גומלין בין קביעת ההנחיות מראש לבין קביעת הליכות שיעלו ממקרים שונים, מתוך עבודתה השוטפת של הועדה.
עו"ד גדעון האוזנר:
אני מבין את הקושי כי זו לא תופעה בעלמא, אלא תופעה הקשורה באנשים חיים שיש להביע להם תודה. קל לגלוש לשדה פעולה הרבה יותר נעים, לציין את טובותיהם של אנשים ודרך הטבע שזה יכול להשכיח את התפקיד המרכזי של יד ושם [להנציח את קורבנות הרצח].... תפקידנו לעבור על החומר ולפרסם פעם או פעמיים רשימות מנופות של אנשים ששמו נפשם בכפם להצלת יהודים בלי שום אינטרס....המקרים המתפרסמים צריכים להיות ברורים שאין עליהם עורר. כשאני שומע על אלפים, אני מפקפק....
הרב ד"ר דוד כהנא:
עם כל החששות והספקות שהתעוררו ויתעוררו אנו חטאנו הרבה עד כה שלא עשינו מספיק כדי לפרסם דבר זה. אני בטוחי שאחרי מיון וסינון קפדני יתברר לנו שאין אלפים...תורת ישראל הכירה את בת פרעה שהיא אבטיפוס, שהצילה ילד יהודי. אם חכמי ישראל הבינו דבר זה ופרסמו את האישה הראשונה הזאת, גם אנו צריכים לעשות זאת....
מר אדוארד גלבר:
אשר לחסידי אומות העולם שניספו או ששמם לא ידוע לנו, ניתן להקים מצבה מופשטת המזכירה ומנציחה את פעולותיהם באופן בלתי ישיר, ועל ידי כך נסיר מעל מצפוננו את האחריות שאולי היו עשרות או מאות אנשים שהיו ראויים לציון ושמם לא הגיע אלינו.
ד"ר אלכסנדר ברונובסקי:
שותף לדעה שבעיה זו עדינה ושיש לעשות בדיקה קפדנית.....אני מכיר עניינים אלה מכיוון שהייתי [בזהות בדויה] נוצרי במשך יותר משלוש שנים בפולין, ואני מכיר את עבודת הנוצרים הפולנים, באיזו צורה עזרו ליהודים. יהיה קשה מאד להגיע לכללים, כי היו כאלה שהצילו מספר משפחות, אך מסרו לגסטפו משפחות אחרות. היו הרבה שעשו זאת בגלל תמורה או צפייה לתמורה, אך אין להתעלם מן העובדה שהיו כאלה שעשו זאת מתוך נימוקים אידיאליסטים, והם החסידים האמיתיים....הבדיקה צריכה להיות קפדנית....
מר שמחה רותם:
איני יכול שלא לברך את יוזמי הועדה הזאת. איני מסכים עם אלה האומרים שצריך לעבוד בצנעה....אנו חייבים חוב לאנשים האלה, וחטאנו כלפיהם שלא עשינו כלום עד כה....
ד"ר אריה קובובי:
הגדרת החוק היא ברורה. לתואר זכאים רק אלה שהסתכנו באמת. ואפשר להוסיף סייגים כאלה וכאלה....נכחתי כמעט בכל הטקסים [לנטיעת עצים בידי מצילים שנערכו במהלך 1962], ורוב האנשים אמרו בענוותנות רבה שאינם ראויים לכבוד הגדול. לפני מספר ימים עוד הרחיק לכת ה-26 ההולנדי קורנליס ברוזה הוא אמר: "קטנתי מחסדכם, כי אינני יכול להשתחרר – וזוהי הרגשתו של כל העם ההולנדי – מתחושת האשמה על כישלוננו להציל את 104,000 יהודי הולנד שהושמדו"...
השופט משה לנדוי:
לא נוכל לפטור עצמנו מעבודה בוועדה זו. קיום הוועדה ידוע ופורסם, יד ושם זקוקה לועדה מוסמכת כדי לפתור את הבעיות שהתעוררו ואנו נצטרך למצוא את האיזון בין פעולות הועדה לבין הפעולות העיקריות של יד ושם. לא נוכל להשתחרר מן הפרסום המלווה פעולה זו.